יום שלישי, 22 במרץ 2011

אחד אחד - כוכב הים

אדם אחד הלך על חוף נטוש במקסיקו, בשעת שקיעה
כאשר טייל להנאתו, ראה אדם נוסף במרחק
כאשר קרב אליו הבחין שהמקומי גוחן לקרקע, מרים משהו וזורק אותו לים.
הוא חזר על כך פעמים אחדות.
כאשר האדם קרב אליו יותר הוא ראה שהאיש אוסף כוכבי ים שנשטפו אל החוף ומחזיר אותם לים.
האיש עמד נבוך,הוא הגיע אל אותו אדם ואמר: ערב טוב חבר, תהיתי מה אתה עושה
אני מחזיר את כוכבי הים חזרה למים. עכשיו יש שפל וכל הכוכבים האלה נשטפו לחוף.
אם הם ישארו כאן, הם ימותו מחוסר חמצן.
אני מבין, הישיב האיש, אבל בוודאי יש אלפי כוכבים על החוף הזה ולא תוכל להחזיר את כולם, הם רבים מדיי ובוודאי זה קורה במאות חופים פה.
האם אינך מבין שאין בכך טעם?
המקומי חייך והמשיך להרים כוכבים ולהחזיר אותם לים.
אתה מבין? עבור הכוכב הבודד הזה, זה משנה מאוד.

סיפור העיוורים והפיל - הקונפליקט ונקודת המבט האישית

היה היו 6 חכמים שגרו יחד, בעיר קטנה.
ששת החכמים היו עיוורים.
יום אחד הביאו פיל העירה.
ששת החכמים רצו לראות את הפיל, מאחר ומעולם לא ראו חיה כזו, אך לא ידעו איך לראותו.
"אני יודע" אמר הראשון, "נמשש אותו". "רעיו טוב" אמרו האחרים, "כך נדע מהו פיל".
הראשון נגע באוזן הגדולה והשטוחה של הפיל, הוא חש שהאוזן נעה לאט קדימה ואחורה.
"הפיל הוא כמו מניפה" קרא האיש.
השני מישש את רגלי הפיל ואמר "הפיל הוא כמו עץ".
"שניכם טועים" אמר השלישי, "הפיל הוא כמו חבל". הוא מישש את זנבו של הפיל.
בדיוק אז נדקרה ידו של הרביעי בחודו של חט הפיל. "הפיל הוא כמו חנית" קרא בהתלהבות.
"לא, לא, לא," קרא החמישי "הפיל הוא כמו קיר גבוה".
ששת העיוורים צעקו זה על זה שעות עד שעייפו, אך את טיבו של הפיל לא גילו מעולם.

המלצה לסדנת בשרים ויין - מסעדת מושבוצ ברמות

 התארחנו במושב רמות וחיפשנו מפגש חווייתי עם אנשים מהסביבה וכך הגענו לארז -שף מסעדת "מושבוצ" במושב רמות -  שאירח אותנו בסדנת "יין ובשרים" - סדנא שהחלה ב 12:00 בצהריים והסתיימה ב 16:30 - כשכל המפגש ארז מסביר באהבה ומקצועיות על היינות, הבשרים, - וזאת כשכל הזמן הוא משקה אותנו בסוגי יין שונים, מגיש בשרים , תוספות סלטים ולבסוף קינוחים מעולים.
הסדנא לא זולה אולם מיוחדת ומומלצת מאוד.
מי שלא מעוניין בסדנא מומלץ להגיע לאכול במסעדה - בשל המיקום המיוחד - מסעדה הצופה לכנרת, האוכל הטוב והשירות המעולה.

הכינרת בשעת שקיעה

יום שישי, 11 במרץ 2011

מן המקורות - יוסף כמודל לפרואקטיביות - היכולת לצאת מהבור

סטיווק קובי – כותב הספר "שבעת ההרגלים" – מתייחס בספרו ל 7 הרגלים שמנהיג צריך להרגיל את עצמו.
ההרגל הראשון: פרואקיביות ולא ריאקטיביות: לקיחת אחריות על עצמך. 
האדם שהרשים מאוד את סטיווק בנושא הפרואקיביות הוא יוסף:
בראשית י"ז: "וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.  יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  יט וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.  כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו.  כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  כד וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.  כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"       
ליוסף היתה יכולת  "לצאת מהבור בכל פעם מחדש" - לצאת ממשבר.
במפגש הראשון שלנו עם יוסף: מדובר בנער בן 17 , ילד מפונק, מגיל צעיר צמוד לאביו, אביו מייעד אותו להיות מנהיג לכן מכשיר אותו ומלמד אותו בעוד שכל אחיו עובדים בשטח, בעבודות פיזיות.
בנוסף לכך שאביו מטפח אותו יש לו תחושת ייעוד חזקה, הוא חולם חלומות בו כל הכוכבים משתחווים לפניו.
הוא מספר לאביו על כל מעללי אחיו: "הביא את דיבתם רעה".
שילוב כל אלה גורמים לכך שאחיו שונאים אותו, יוצר אנטגוניזם מצד האחים.
יום אחד הוא נשלח למשימה על ידי אביו:"בא לדרוש בשם אחיו". הוא מגיע אליהם והם מוצאים הזדמנות ורוצים להרוג אותו. עולה בהם רגש של שינאה מהול בקינאה. ראובן לא מסכים להרוג אותו ומחליט שיזרקו אותו לבור.
יוסף, אדם שחושב שהוא מרכז העולם, מיועד להיות המנהיג העתידי נזרק לבור ערום, בור ריק ממים ששורץ בנחשים ועקרבים –זהו משבר ראשון בו נתקל יוסף.
בזמן שיוסף בבור "האחים יישבו לאכול לחם" - יוסף נמצא בתוך הבור, צורח, מתחנן לעזרה, הצלה והאחים אוכלים להם בנחת – זו תמונה מזעזעת. יוסף לא מבין איך הוא, המיועד להיות מנהיג נמצא בבור.
לבסוף, יהודה מציל אותו ומרחיק אותו, מסלקים אותו , מוכרים אותו לסוחרים, אח"כ הוא עובר לידי מדיינים – עובר כרכוש, סחורה בין הסוחרים, הוא ערום, ממששים את גופו, בודקים את שיניו כמו סוס – אדם במצבו היה נשבר לחלוטין.
אבל יוסף מגיע למצריים כ"פועל זר" , עבד, לא מכיר את התרבות , חסר ייחוס ותוך חודשיים מעבד הוא הופך להיות מנכ"ל האחוזה ומבין שייעודו עדיין קיים ומתכנן בעתיד את חזרתו לבית אביו לממש את ייעודו –מרוצה.
פתאום, צרה צרורה, אשת פוטיפר, גברת הבית מתעללת בו והוא מגיע לבית הסוהר – בתוך הבור.
שוב, הרגשה נוראית, אדם רגיל היה מתוסכל שואל איך זה תמיד קורה לי, איך אצא מזה, הגורל מתאכזר אליי.
אבל יוסף הוא פרואקטיבי – יודע לצאת ממשברים, בעל יכלת מנהיגות ותבונה ומהר מאוד הוא הופך להיות מרכזי בכלא.
באותה תקופה נכנסים שני שרים לכלא והם שומעים שהוא פותר חלומות.
לשר הראשון הוא אומר : בעוד שלושה ימים אתה מת. לא מנסה לרכך את רוע הבשורה.
לשני אומר: אתה תחזור לתפקידך ומבקש ממנו לדבר עם המלך כדי לעזור לו. השר מבטיח לעזור אבל כשהוא יוצא מהכלא הוא שוכח מיוסף "וישכחהו" – לומד שאין לסמוך על אף אחד.
הוא חושב שהוא עומד להשתחרר ואז מקבל עוד שנתיים מאסר. הוא לא מבין למה, מה עשה – אדם רגיל היה נשבר, אבל לא יוסף.
לפתע מבקשים ממנו להתארגן – לוקחים אותו למלך. מלך מצריים חולם חלום ומבקש עזרה בפתרון. המלך מספר את הסיטואציה ופה יוסף מתגלה ביכלת הפרואקיביות שלו, יכולת מנהיגותית. הוא מסביר למלך את פשר החלום ומוסיף, תמצא מישהו חכם ויפעל כך וכך, מתוך מטרה שיבחר בו. יוסף מציג תכנית אסטרטגית להצלת העולם הקדום.
יוסף מתמנה למס' 2 במצריים. באותה תקופה מצריים הינה מעצמה כלל עולמית בסדר גודל של ארה"ב של היום. ויוסף סגן באותה מדינה.
יוסף הוא דוגמא מצויינת לאדם פרואקטיבי שמסוגל לצאת מבורות.

שעת אושר עם הילדים

מסלול טיול ל 4 ימים בברצלונה

נסענו לסופשבוע בברצלונה. נהנינו מכל רגע: מאוירת החופש של המקום, האתרים המיוחדים, האוכל הטעים, הסימטאות העתיקות, מופעי הרחוב ועוד ועוד..
מצרפת המלצה למסלול טיול:
מסלול טיול לברצלונה
יום
מסלול
שישי
·         ככר קטאלוניה,
·         שדרת הרמבלאס:
 'מזרקת קנאלטה'
כנסיית בית לחם - Iglesia de Belén במפגש של הרמבלאס עם
ארמון מוחה - Palau Moja שנמצא ממול לכנסיית בית לחם.
ארמון ויריינה -  Palau de la Virreina בבית מספר 99 של הרמבלאס.
שוק הבוקריה - Boqueria Market
 ארמון גואל - Palau Güell –
פלאסה  ריאל - Plaça Reial ככר
בנין האופרה - teatre Liceuמוזיאון השעווה
  • הנמל הישן
המספנות המלכותיות - Reials Drassanes, אלה נמצאות קרוב לים
המוזיאון הימי
עמוד קולומבוס
  • מרכז הקניות החדיש מארמגנום
  • הרובע הגותי העתיק
ככר סנט חאומה
הככר המלכותית-כיכר רמון ברנגר
ככר המלך – קלאסה דל ריי
הקתדרלה של ברצלונה
טיול לאורך השדרה האלגנטית Passeig de Gràcia ובביקור באחת מיצירותיו המדהימות של גאודי, בית באטייו.
ארמון המוזיקה.
בלילה - מופע פלמנקו או ארוחת ערב מאוחרת כמנהג המקום וישיבה באחד מאיזורי הבילוי הסואנים.
שבת
 חירונה ומוזיאון דאלי
מזרקת הקסם של מונז'ואיק
ראשון
כנסיית הסגראדה פאמיליה של גאודי.
בית החולים העתיק סנט פו,
 פארק גואל.
בית גאודי
ניסע בחשמלית הכחולה וברכבל לתצפית מהממת על הנוף מראש גבעת טיבידאבו.
ארמון פדרבלס ובמנזר העתיק המאה ה - 14.
איצטדיון הכדורגל המיתולוגי של קבוצת בארסה,
רובע הקניות האלגנטי פרנסיסקו מאסיה,  
אקווריום של ברצלונה  
מסלול היום השלישי שלנו מתחיל  בככר קטאלוניה
 יום שני

רובע העתיק ריברה
במוזיאון פיקאסו
פארק הסיוטאדלה ונבקר במבחר האתרים המצויים בו.
  קאסה מילה של גאודי,
מוזיאון המוזיקה, ככר אספניה,
פואבלו אספניול, המתחם האולימפי,
המוזיאון הלאומי לאמנות קטאלונית,
מוסד חואן מירו,
נעפיל ברכבל לראש גבעת מונז'ואיק ונבקר במבצר האדיר ובמוזיאון הצבא השוכן בו, נשקיף על הנוף המרהיב מהמצפור שבראש הגבעה,  

מסלול היום הראשון
ככר קטאלוניה
את היום הראשון שלנו בברצלונה נתחיל בככר המרכזית שלה, לב לבה של העיר,  ככר קטלוניה
הככר היא מרכז העצבים של העיר - גדולה במידותיה ומלאה באנשים, אמני רחוב ומוסיקאים, וגם הרבה יונים שמנמנות... הככר נבנתה בשנת 1927, והיא מוקפת בבנייני משרדים ועסקים, בנקים וחנויות לרוב. ממנה מתחילים, או לידה עוברים, כמה מרחובותיה הראשיים והחשובים של ברצלונה.
ממול ללשכת התיירות, בעברה השני של הככר אבל מעל פני הקרקע, נמצא בית הכלבו הספרדי המיתולוגי - אל קורט אינגלז.
הככר מהווה מעין נקודת חיבור בין העיר העתיקה המשתרעת  לדרומה, והעיר החדשה שנבנתה מצפון לה. מי שיש לו זמן וחשק לבחון את הככר לעומק, יגלה בה לא פחות מאשר 26 פסלים ומזרקות, שהבולט ביניהם הוא המונומנט המודרני [נבנה ב -1991] לזכרו של פרנסיסקו מאסיה, מי שהיה נשיא החנרליטאט בשנת 1930. המונומנט עוצב על ידי ג'וזף סוביראצ'ס [הארכיטקט שכיום אחראי על המשך העבודות בסגראדה פמיליה] והוא בנוי כשני גרמי מדרגות הניצבים זה על זה בפוזה משונה, ופסלו של מאסיה בתווךהפסל  יוצא הדופן ניצב בככר בקטע הקרוב לשדרת הרמבלאס, ומשם  אנו מתחילים את הסיור  לאורך השדרה המפורסמת ביותר של ברצלונה.
שדרת הרמבלאס
שדרת הרמבלאס למעשה מורכבת מחמש שדרות שונות הבאות ברצף אחת אחרי השניה. הטיול לאורכן הוא בבחינת חובה לכל תייר המבקר בעיר. ציירים ואמנים שונים מציגים את עבודותיהם, להקות זמר מנעימות לעוברים ושבים בשירים ונעימות, ואפילו רקדני פלמנקו יתנו 'שואו' אם יש להם קהל פוטנציאלי שיתרום כמה מטבעות. פסלים  אנושיים בתלבושות מרהיבות יקפאו למענכם בתנוחה אחת, ונגני גיטרה יפרטו על מיתריהם בעוז. כל אלה הופכים את השדרה להפנינג חי ותוסס, ואנו ננווט ביניהם מאטרקציה לאטרקציה.

שדרת הרמבלאס [La Ramblr]
שדרת הרמבלאס בברצלונה היא הרחוב המפורסם והמתוייר ביותר, עורק חיים ראשי של העיר שמתחיל בככר המרכזית, ככר קטאלוניה, ומסתיים בחוף הים, על יד הנמל העתיק. אורכה הוא כ -  1.5 ק'מ, ונהוג להגיד שאם היית ברמבלאס - היית בברצלונה. אם היית בברצלונה ולא הגעת אל הרמבלאס - כאילו לא היית בה.השם לה-רמבלה נובע מן המילה הערבית ל 'קרקע חולית' של מקור מים. בעבר היה זה רחוב צר שעבר לאורכו של נחל שזרם בעיר, ממש ליד חומות העיר העתיקה, ונשפך אל הים. במאה ה - 19 נפרצו חומות  העיר העתיקה, ולאורך אפיק הנחל, שיבש בינתיים, הוקמו בניינים  רבים. רוב הבניינים המקוריים כבר אינם קיימים כיום, אבל שמותיהם הונצחו בשמות חמשת החלקים המרכיבים את השדרהבגלל היותה מורכבת מכמה חלקים, קיבלה השדרה סיומת של רבים והיא נקראת 'הרמבלאס'  כאילו מדובר בכמה שדרות

 
הרמבלה הראשונה, מתחילה בככר קטאלוניה, ונקראת 'רמבלה דה קנאלטס'. מקור השם הוא במזרקה מיתולוגית מן המאה ה - 19 שנקראת 'מזרקת קנאלטה'. המזרקה כל כך מזוהה עם ברצלונה, עד שנהוג לתאר מישהו שמוצאו  מהעיר במשפט 'הוא שותה מים מהקנאלטה'. אגדה מקומית מספרת  שמי ששותה ממי המזרקה, חזקה עליו שיחזור לבקר שנית בברצלונה.. מה אכפת לכם לנסות, אם לא יועיל - לא יזיק..
 
הרמבלה השניה נקראת  'רמבלה דה לס אסטודיס', על שם האוניברסיטה העתיקה שעמדה כאן במאה ה - 16. בנין האוניברסיטה נהרס ב -1843 והותיר רק את שמו. בחלק זה של השדרה מוצבים כלובים קטנים של חיות מחמד למכירה, ובני המקום קוראים לפעמים לקטע הזה בשם 'הרמבלה של הציפורים'. כמה בניינים עתיקים בכל זאת ניצבים עדיין בקטע הרחוב הזה, למשל בניין  המדעים והאומניות מן המאה ה - 18, שבמאת השנים האחרונות משמש כתיאטרון. בבנין נמצא השעון הציבורי הראשון שהוצב אי פעם בברצלונה.
 
הרמבלה השלישית - נקראת 'הרמבלה של סנט ג'וזף', על שמו של מנזר עתיק שנהרס באמצע המאה ה - 20.  במקומו הוקם שוק מקורה, צבעוני ויפהיפה בו נמכרים בין היתר פירות וירקות, מוצרי חלב, בשר ודגים טריים. דוכני פרחים היוצרים חגיגה צבעונית לעין וריחנית לאף, ניצבים בצפיפות זה ליד זה, ולכן נקרא לפעמים קטע השדרה הזה גם בשם 'הרמבלה של הפרחים'. בבית מספר 99 תתקלו בארמון בסגנון בארוק מן המאה ה-18 שנקרא  'פאלאו דה לה וירניה', מבנה  מרשים שבעבר היה ארמונה של  גבירה ספרדיה נכבדה, ואילו כיום שוכן בין כתליו מוזיאון לנומיסטיקה ודואר [מטבעות ובולים]. בארמון זה גם שוכנת לשכת מידע לתיירים לענייני תרבות ובידור. לקראת סוף הקטע של הרמבלה השלישית, תגיעו אל עבודת המוזאיקה הגדולה והיפה של חואן מירו בככר 'פלאסה דה לה בוקריה'. אחרי שתגמרו להתפעל ממנה, הרימו ראשכם מן הרצפה לעבר המפלס שמעל לחנויות הרחוב, ושם תראו פסל בסגנון אר-דקו של דרקון ירוק גדול התלוי מעל  למרפסות. השדרה הזאת היא כמו מוזיאון חוצות, ולכל מקום אליו אתה מביט, עיניך נתקלות במוצגים יפים ומעניינים.
 
הרמבלה הרביעית נקראת 'הרמבלה של הקפוצ'ינים', שוב על שם מנזר קפוצ'יני עתיק שעמד כאן ואיננו עוד. הבניין המעניין ביותר בקטע השדרה הזה הוא בנין האופרה הנקרא teatre Liceu.  זהו בניין עם חזית עמודים לבנים בסגנון מודרני, שנבנה במקור בשנת 1847 ונחשב בזמנו לאחד מבתי האופרה הטובים בעולם.  הבנין עלה באש ב - 1994 [לא בפעם הראשונה בתולדותיו..] והאודיטוריום והבמה המפוארת נשרפו לחלוטין. בשנת 2000 נחנך הבנין מחדש, לאחר שעבודות השחזור והשיפוץ השתדלו להצמד למקור ככל האפשר.
 
הלאה משם מגיעים לככר יפה בשם 'פלאסה ריאל'. זוהי ככר מן המאה ה - 19 עם עצי דקל גבוהים ופנסי רחוב שעוצבו על ידי גאודי. ממול לפלאסה ריאל נמצא ארמון גואל, אחד מבנייני המגורים הראשונים שתכנן גאודי בעיר. הבנין לא נראה יוצא דופן במיוחד, כמו שאר עבודותיו של גאודי, ורק הארובות שלו [הסתכלו גבוה על גג הבנין] מרמזות על מה שעתיד לצאת מתחת לידיו של האמן בשנים שיבואו..
 
הרמבלה החמישית נקראת 'הרמבלה של סנטה מוניקה', על שם מנזר עתיק שעכשיו הפך למוזיאון לאמנות.  כאן בקטע זה של השדרה נמצא גם בנין התיאטרון 'פרינסיפל' וגם מוזיאון השעוה של העיר. השדרה מסתיימת בככר עגולה עם עמוד גבוה, זוהי האנדרטה לזכרו של כריסטופר קולומבוס, שנבנתה בשנת 1888 לרגל תערוכה בינלאומית גדולה שהתקיימה בעיר.
 
אם ממשיכים ללכת בכיוון לים, לעבר הנמל הישן, מגיעים למין גשר על המים שנקרא 'הרמבלה של הים'. קטע זה, שהינו כבר מחוץ לשדרה, מוביל אל 'מארמגנום' -מרכז קניות מודרני עם חנויות, אולמות קולנוע, אקווריום גדול, ותיאטרון IMAX. יש לזכור כי עד כמה שהשדרה יפה ומעניינת, הרי שמשני צדיה ישנם אתרים מעניינים לא פחות. אם אתם מטיילים בזיגזגים ונכנסים לסימטאות העיר העתיקה מימין ומשמאל לשדרה, זכרו תמיד לחזור אליה כדי לא להחמיץ אף אחד מקטעיה
נציין כאן חלק ממוקדי העניין שתפגשו בדרך:
מזרקת הקנאלטס  - Font de Canaletes ברמבלה הראשונה
כנסיית בית לחם - Iglesia de Belén במפגש של הרמבלאס עם רחוב Carme. זוהי כנסיה ישועית עתיקה שהפנים שלה מעוצב בסגנון גותי-קטאלני טיפוסי. ארמון מוחה - Palau Moja שנמצא ממול לכנסיית בית לחם. זהו בנין חשוב מתחילת המאה ה - 18.ארמון ויריינה -  Palau de la Virreina בבית מספר 99 של הרמבלאס. זהו אחד הבניינים המפוארים בשדרה, ובו שוכנת גם לשכת המודיעין לתיירים.שוק הבוקריה - Boqueria Market בערך באמצע השדרה, ברמבלה השלישית הנקראת 'הרמבלה של סנט ג'וזף'. זהו שוק מקורה ובו מבחר מהמם של תוצרת טריה הגודשת את הדוכנים - פירות, ירקות, בשר, דגים, גבינות, לחמים ויינות, והכל במחירים סבירים ושווים לכל נפש. זהו השוק העתיק ביותר הפועל כיום בברצלונה, וחובה לעבור דרכו גם אם אינכם מתכוונים לקנות דבר. קטע הרחוב שבין לה בוקריה לבין רחוב בית החולים [ Hospital street ] נקרא Pla de la Boqueria, ובו אפשר לראות על המדרכה את עבודת המוזאיקה המפורסמת של חואן מירו.

ארמון גואל - Palau Güell - ארמון פרי יצירתו של גאודי.
ארמון גואל הינו בית מגורים גדול ומיוחד שתכנן הארכיטקט הנודע גאודי עבור משפחת גואל בברצלונההארמון ניצב במפגש הרחובות  Carrer Nou de la Rambla, ושדרת הרמבלה, בחלקה התחתון הקרוב ליםגאודי בנה את הבנין בין השנים 1885 ל - 1890, זו היתה אחת העבודות הראשונות שלו והיא נעשתה על פי הזמנתו של אחד מעשירי העיר, תעשיין בשם איוסבי גואל, שהיה פטרון לאמנות מודרניסטית והחליט לטפח את כשרונו המקורי של גאודי.גואל התוודע לגאודי ולעבודתו כעשר שנים לפני כן, בתערוכה עולמית שנערכה בפריז ובה קנה גואל פריט ריהוט ייחודי מזכוכית שגאודי עיצב. הארמון נחנך בשנת 1888 לכבוד התערוכה הבילאומית הגדולה שנערכה בברצלונה באותה שנה, על אף שבנייתו טרם הסתיימה. בתום התערוכה, נמשכו העבודות למשך שנתיים נוספות עד לסיומן.בניית הארמון הציבה בפני גאודי שני אתגרים חשובים: האחד - השטח הפיזי שהיה פנוי לבניית הארמון: 22 מ' אורך על 18 מ' רוחב ולא יותר. אלה מימדים קטנים מאד בשביל ארמון עבור משפחה כל כך אמידה. הבעיה נבעה מהתעקשותו של גואל על המיקום. בשעה שרוב בתי המגורים החדישים של עשירי העיר נבנו בשכונות הצפוניות יותר והמשופעות בשטח, גואל רצה להקים את ביתו החדש בצמוד לבית משפחתו הישן שניצב על יד. גאודי מילא את רצונו, ובשנים הראשונות אכן היו הארמון החדש והבית הישן מחוברים ביניהם, אך מבחינה ארכיטקטונית השטח המצומצם כבל את ידיו.האתגר השני היה - כיצד לבנות עבור התעשיין העשיר, שניהל חיי חברה פעילים במיוחד, בית שיענה על צרכי האירוח הראוותניים של בעליו. גאודי תכנן למעלה מ - 20 עיצובים שונים עבור החזית בלבד, ורק שניים מתוכם מצאו חן בעיניו מספיק כדי להביאם לעיונו של גואל, שיבחר. תוכנית אחת היתה שמרנית יותר, והשניה נתנה ביטוי למעוף ולמקוריות ולסגנון המודרניסטי שגאודי דגל בו. לשמחתו הרבה של האדריכל, גואל בחר בתוכנית הנועזת יותר, ובכך הביע אמון בו ובכשרונו, ונתן לו למעשה יד חופשית להתקדם עם הפרוייקט כרצונו. חיצונית, הבניין מרשים למדי, אבל אין בו את האלמנטים הקצת 'משוגעים' שהתרגלנו לראות בעבודותיו המאוחרות יותר של גאודי, מלבד הארובות המקוריות שעל הגג. גאודי קיבץ סביבו קבוצה של אומנים ובעלי מקצוע, ארטיזנים, והנחה אותם בכל עבודות העיטור והקישוט של הארמון. קשה מאד להכיל את כל מראה הארמון בבת אחת, העושר העיצובי ממלא את העין.  שני שערי כניסה עשויים ריקועי ברזל חולשים על החזית, וביניהם מתנוסס פסל ברזל המייצג את הסמל הלאומי של קטאלוניה, מין הכרזה פומבית ללאומניותם הן של בעל הבית גואל והן של גאודי כמעצב.  השערים רחבים וגדולים, ונועדו לאפשר כניסה של מרכבות דרכם.  בשבכת הברזל המעטרת את השערים שולב על ידי גאודי עיצוב אר-נובו של ראשי התיבות של בעל הבית. פנים הארמון מהודר ומרווח ביותר ונראה שגאודי דאג לכל אחד ואחד מן האספקטים של החיים בבית - אולמות נשפים ואירוחים, איזור מגורים פרטי, כנסיה קטנה, אולם לקונצרטים ונגינה וכל מה שצריך כדי לחיות בנוחיות וברווחה, אך עם פאר רב.גג הבנין מיוחד מאד - 18 ארובות ציוריות ופתחי אוורור מקשטים אותו, רובם מצופים אבני פסיפס, מוזאיקות צבעוניות שכל כך אופייניות לעבודתו המאוחרת יותר של האמן. שבשבת רוחות בצורה של עטלף מראה את כיוון הרוח הנושבת. יש אפשרות להכנס לביקור בתוך הארמון, בימים שני עד שבת, בין 10 בבוקר ל - 20:00 בערב. בעוד שפנים הבנין הוא בהחלט מפואר, גם אם קצת חשוך וקודר, הרי שהאטרקציה העיקרית מצויה באמת על הגג המיוחד עם הארובות. החל משנת 1945 הארמון נמצא בבעלותה של עירית ברצלונה, והיא מפעילה בו  ספריה גדולה ואת מכון התיאטרון של העיר. מפעם לפעם נערכות בו תערוכות שונות בנושאים הקשורים עם אמנות  הבמה.בשנת 1984 הכריזה אונסקו על הבית כעל  אתר מורשת עולמית

פלאסה  ריאל - Plaça Reial ככר מרהיבה ביופיה עם חזיתות אחידות של כל הבניינים מסביבה. בנין האופרה - teatre Liceuמוזיאון השעווה - בנין שנבנה בשנת 1867, ומהווה חלק נכבד במורשת הארכיטקטונית של ברצלונה. הכניסה פנימה לצפיה במוצגים היא עניין של העדפה אישית, אך למי שטרם ביקר במוזיאוני השעווה המפורסמים של העולם - בהחלט מומלץ להכנס. המספנות המלכותיות - Reials Drassanes, אלה נמצאות בקטע האחרון של הרמבלאס, קרוב לים, והן נחשבות למספנות הכי עתיקות בעולם שנשתמרו במצב כמעט שלם. במתחם המספנות מצוי המוזיאון הימי, ובו אטרקציות ימיות מעניינות.
 
עמוד קולומבוס
קצה השדרה, ליד המספנות, מצויין  על ידי עמוד הזכרון לכריסטופר קולומבוס. כזכור, ברצלונה היתה הנמל הראשון אותו פקד קולומבוס בשובו ממסעו הראשון לאחר גילוי העולם החדש. ברצלונה לא שוכחת את זה. המונומנט  המרשים - עמוד גבוה שבנוי על בסיס אבן מקושט ומגולףנבנה בשנת
1888
לכבוד התערוכה הבינלאומית, והוא מתנשא לגובה של 60 מ'. כשעומדים סמוך אל העמוד, קשה לראותו את דמותו של קולומבוס הנצבת בראשו. צריך  להתרחק קצת כדי לראות בבירור את הפסל, שידו האחת מצביעה לעבר מקום שנוי במחלוקת. יש האומרים כי קולומבוס מצביע אל עבר הים, לכיוון של העולם החדש שגילה, אבל גיאוגרפית זה לא מסתדר, זה לא הכיוון הנכון. לכן באה הסברה האחרת הטוענת שהוא מצביע לעבר גנואה, עיר מולדתו. כך או כך, למי שאינו קלסטרופובי ומעוניין בתצפית מרהיבה של העיר, כדאי לקחת את המעלית [בתשלום] לראש העמוד כדי לצפות ממנה על הנוף
הנמל הישן הככר בה ניצב העמוד מוקפת בכמה מבנים מרשימים, ביניהם בנין המוזיאון הימי ובנין  לבן נוסף ששימש לאדמיניסטרציה של הנמל הישן. אם תתקדמו לעבר המים, תמצאו את עצמכם על החלק האחרון של שדרת הרמבלאס שנקרא 'הרמבלה של הים ממנה נשקפת המרינה היפה עם עשרות סירותיה וספינותיה.  זהו איזור 'הנמל הישן' של ברצלונה. המראה משובב נפש, וברחבה שלפני הנמל מתקיימים לעיתים קרובות ירידים ושווקים הומי אדם ויש במקום אווירת קרנבל חגיגית. נחמד מאד להגיע הנה לעת ערב, כשהמקום מתעורר לחיים.
 
מארמגנום 
הרמבלה של הים מתחברת אל לשון יבשה החודרת לים ועליה בנוי  המארמגנום, מרכז קניות ושעשועים מפואר. הוא מכיל בתוכו, מלבד חנויות ובתי קפה ומסעדות, גם את האקווריום של ברצלונה וגם קולנוע IMAX מודרני.  אם הגיע זמנכם להסניף קצת מיזוג אוויר, המשיכו את הסיור דרך המול הסואן, ואם הוא לטעמכם - סמנו אותו ברשימת המקומות שצריכים לחזור אליהם. המקום הוקם לקראת האולימפיאדה ב - 1992, והוא פופולרי במיוחד לתיירים, בני העיר מעדיפים מקומות אחרים. אנחנו נעבור את המארמגנום מקצה אחד עד לשני, ונצא שוב אל היבשה כדי לחזור חזרה לכיוון צפון, הפעם דרך הרובע הגותי.
 
הרובע הגותי
היציאה מלשון היבשה של המארמגנום מביאה אותנו בדיוק אל מול רחוב Laietana והרובע הגותי שוכן משמאלובהנחה שאתם מחזיקים בידיכם מפה מפורטת של הרובע, נווטו  בעזרתה את דרכככם מרחוב  Laietana  אל תוך הסימטאות העתיקות. הרחובות הצרים, הבתים הנושקים זה לזה, מרפסת מול מרפסת כשרק פס אור צר מצליח להסתנן מביניהם, משרים על המקום אווירה קסומה ונדמה כאילו אתם מטיילים ברחובותיו של כפר מימי הביניים.הרובע הגותי העתיק הוא לב לבה של ברצלונה, מן התקופה הרומית שלה ועד ימינו. זהו מבוך של סימטאות צרות ובהן דוגמאות פנטסטיות לארכיטקטורה גותית מן המאות ה - 12 עד ה - 15, ואתרים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית ואמנותית רבה. כיום, ביחד עם שדרת הרמבלאס, זהו המרכז התיירותי של העיר: רובע אופנתי עם מסעדות, בארים, מוזיאונים, כנסיות ואכסניות, ככרות יפות וחנויות, ביניהן לא מעט חנויות של מעצבים צעירים המוכרים כאן את יצירותיהם. מכאן צמחה העיר והתפתחה, וכאן ממוקמים כמה מאתריה החשובים: ארמון הממשלה הקטאלונית, בנין העיריה, הקתדרלה הגותית הגדולה, מוזיאון פיקאסו, הארמון המלכותי, שהיום מאכלס את מוזיאון ההיסטוריה העירוני, ועודצמיחתה של ברצלונה החלה בתקופה הרומית עם העיר שנקראה אז Barcino. הרובע הגותי נבנה על חורבותיה של העיר הרומית העתיקה, ומפעם לפעם היא מבצבצת מעל לפני השטח. שרידים רומיים  מצומצמים  נשארו בו, על אף שהבניה הגותית כיסתה כמעט הכל. למשל, הקארדו והדקומאנו, אותם רחובות רומיים מסורתיים הנמתחים אחד מצפון לדרום והשני ממזרח למערב - קיימים גם כאן ברובע:  Calle Del Bisbe נמתח לאורך ואילו  Carrer de la Llibreteria ו -  Carrer del Call נמתחים בקו אחד לרוחב. גם שרידים מן החומה הרומית העתיקה אפשר עוד לראות ברובע, בעיקר בככר רמון ברנגר הגדול, בקו ישר ממזרח לקתדרלה.קל מאד לתעות בסימטאות הצרות של הרובע וכאילו ללכת בו לאיבוד, אבל איכשהו כל הדרכים מובילות בסופו של דבר אל הקתדרלה הגדולה הניצבת במרכז. אם יודעים את גבולות הרובע, אפשר לשוטט בו בקלות: שדרת הרמבלאס במערב, Via Laietana  במזרח, הים בדרום וככר קטאלוניה ורחוב פונטנלה בצפון. כל עוד אתם בתחומי הרחובות הללו, אתם ברובע הגותי העתיק. יש כל כך הרבה לראות ולעשות בו, שכל אחד יצטרך להחליט מה מעניין אותו וכמה זמן הוא מקדיש למקום.
להלן סקירה של  חלק מן האתרים הראויים לציון ברובע הגותי:
כמובן הקתדרלה המדהימה, השווה ביקור מבפנים ומבחוץ. אם ביקורכם במקום חל במקרה ביום ראשון - תוכלו להנות בצהרי היום מריקוד הסרדנה המסורתי שבני ברצלונה הדבקים במסורת ממשיכים לבצע אותו מדי שבוע ברחבה שלפני הקתדרלה.
ככר סנט חאומה - Placa Sant Jaume זו היתה הככר המרכזית של העיר העתיקה מאז ימי הרומאים, והיא מהווה את נקודת המפגש של הקארדו והדקומאנו. מצד אחד של הככר נמצא ארמון הממשלה הקטאלונית - החנראליטאט. תוכלו לזהותו על פי 2 הדגלים המתנוססים עליו. מולו  עומד בנין העיריה, זה שעליו מתנוססים 3 דגלים. גם בנין המממשלה וגם בנין העיריה הם מבנים גותיים, על אף שחזיתותיהם חדישות יותר. זו של בנין הממשלה למשל היא דוגמה לאמנות הרנסנס של ברצלונה. ניתן לבקר בשני הבניינים, בימי ראשון בלבד, הכניסה חופשית. בבנין העיריה מדי יום ראשון ואילו בבנין הממשלה, בכל יום ראשון  השני והרביעי של כל חודש.  בצד שמאל של בנין העיריה שוכנת לשכת מודיעין לתיירים, ואם אתם זקוקים למידע כלשהו, כדאי לנצלה.
הככר המלכותית - Placa Reial זוהי כיכר רחבת ידיים, בעלת מראה מרהיב של חזיתות אחידות לכל הבניינים הסובבים אותה. כיום היא נודעת בעיקר בשל חיי הלילה הערים המתנהלים בה, עם בארים ומועדוני ריקודים. הככר נבנתה במאה ה - 19 על חורבותיו של מנזר שעמד במקום לפני כן. במרכז הככר מזרקה, מסביבה פזורים בתי הקפה והבארים הרבים המציבים שולחנות מתחת לכיפת השמים. דקלים גבוהים  הנטועים ברחבה משווים למקום נופך אקזוטי. פנסי הרחוב בככר ודאי ימשכו את תשומת לבכם ביופיים - ואין פלא: הם פרי עבודתו המוזמנת, הראשונה בעיר, של אנטוניו גאודי.
ככר המלך - Placa del Rei ככר זו סמוכה לקתדרלה ונודעת בעיקר בשל שני מבנים חשובים הניצבים בה. כנסיית סנטה אגאטה - הכנסיה בה הוטבלו המלכים מבית אראגון, ן - Sal? del Tinell, אחת הדוגמאות הנהדרות של בניה גותית חילונית. בבנין זה נערכו קבלות הפנים הרשמיות של המלך, וניתן לבקר בפנים [בתשלום] ואף לעלות למגדל ממנו יש תצפית יפה על הנוף.
ככר סנט פיליפ נרי - Placa Sant Felip Neriככר זו נמצאת בסימטה קטנה מאחורי הקתדרלה, לכיוון שדרת הרמבלאס. על המקום שורה אווירה מאד מיוחדת. יש כאן כנסיה קטנה  בסגנון הבארוק, ארמון מהמאה ה - 16 ומזרקה במרכז. ארמון זה ניצב בעבר ברחוב הראשי התוחם את הרובע ממזרח, Via Laietana , והוא הועבר הנה בשלמותו במאה ה - 20.
ככר דל פי - Placa del Piככר זו הסמוכה לשדרת הרמבלאס הינה אחת מפינות החמד של הרובע. היא נקראת כך על שם עץ אורן עתיק, בן למעלה ממאה שנה, הגדל בה. [ Pi = עץ אורן] יש בככר כנסיה גותית עם חלון רוזטה גדול. ממש ליד נמצאת ככר נוספת הנקראת ככר סנט ג'וזף אוריאול, ובשתיהן פזורים בארים ובתי קפה, ואמני רחוב, מוזיקאים ונגנים שונים מנעימים את השהות לעוברים ושבים. ציירים ואמנים שונים מציבים כאן לפעמים כנים או דוכנים מאולתרים ומוכרים את עבודות האמנות שלהם
יש הסבורים כי ברובע הגותי הכי כדאי ללכת לאיבוד, לתעות בין הסימטאות ולהתקל בהפתעה באתרים החשובים הפזורים בו. לעומתם יש כאלה המתכננים את המסלול בקפידה כדי לא להחמיץ ולו גם דבר אחד השווה צפיה. בחרו את הדרך המתאימה לכם, רק שימו לב לבקר בכל, או ברוב, המקומות הבאים: [המסלול מתקדם מדרום לצפון, ברצף אחד עם הכיוון  ממנו אנו באים]פלאסה  דה סנט חאומהזה היה בעבר לב העיר העתיקה, כאן נערכו מפגשים המוניים ונחגגו טקסים רשמיים. שני מבנים רבי רושם נמצאים בככר - ארמון הממשלה הקטאלונית, [החנרליטאט]  ובניין העיריה של ברצלונה.
 
מצפון-מערב לככר משתרע מה שהיה פעם הרובע היהודי. אם תרצו לבקר בבית הכנסת  העתיק שנחשף לא מזמן, שימו פעמיכם לרחוב  Fruita.
בקו ישר מזרחה משם, נמצאת ככר המלך - Plaça del Rei, ככר מקסימה הנחשבת לאחת היפות בעיר העתיקה. היא מוקפת במבנים גותים, ביניהם החזית של הארמון המלכותי העתיק ומגדל התצפית שלו, שבמושגים של המאה ה - 16 נחשב ממש ל'גורד שחקים' בשל גובהו
 
מבנה מעניין נוסף בככר הוא זה המכונה Casa Clariana-Padellas ובו שוכן המוזיאון ההיסטורי של העיר.
עוד יותר מזרחה משם - ככר רמון ברגנר הגדול שבמרכזה ניצב פסלו של רמון ברגנר הרכוב על סוס. בככר זו ניתן לראות שרידים של החומה הרומית ושל הארמון  המלכותי הישן
 
מכאן, התקדמו אל עבר הקתדרלה המרשימה ואל הככר רחבת הידיים, פלאסה דה לה סאו, הנמצאת בקדמתה. משמאל לככר נמצא בית הארכידיאקון [ראש שמשי הכנסיה]. זהו בית מן המאה ה - 16 שמשמש כיום את המכון העירוני להיסטוריה. בתוך הבנין נמצאת חצר קטנה ומקסימה עם מזרקת מים במרכזה וציורי קיר על אריחי קרמיקה הדבוקים לקירותיה. מומלץ לעלות במדרגות למעלה אל מרפסת  העמודים ממנה ניתן להשקיף על קיר הבנין ועל חלונותיו, שכל אחד מהם מעוטר באבנים מגולפות בצורות שונות.
 
הקתדרלה של ברצלונה
הקתדרלה הגדולה והמרשימה של ברצלונה נמצאת בלב לבו של הרובע הגותי העתיק, והיא משמשת מקום מושבו של הארכיבישוף הקתולי של ברצלונה ושל חבל קטאלוניה כולוהקתדרלה עצומת המימדים והמרשימה נבנתה בסגנון גותי טיפוסי על חורבותיהן של מספר כנסיות קודמות שעמדו במקום ונהרסו בידי הכובשים המוסלמים. [שרידים של בזיליקה עתיקה מהמאה ה - 10 למשל  ניתן לראות במוזיאון ההיסטורי העירוני.] בניית הקתדרלה על חורבות קודמותיה החלה ב - 1298, ונמשכה למעלה מ - 150 שנה. החזית המפוארת והמגדלים נוספו רק בסוף המאה ה - 19. היוזמה לבנייתה של קאתדרלה גותית מפוארת וגדולת מימדים,  היתה של המלך חאומה ה -2  אך הבניה התמשכה מעל ומעבר למצופה בגלל מלחמות פנימיות ומגיפת הדבר שהכריעה רבים מבני העיר. קשה להשאר אדישים אל מול המבנה הענק והיפה, המשדר עוצמה: אורכה של הקתדרלה הוא 93 מ' ורוחבה 40 מ'. מגדל השעון שלה מתנשא לגובה 50 מ', ואילו המגדל המרכזי מגיע  ל - 70 מ'. פנים הכנסיה מפואר ומרשים מאד, והעושר בל יתואר. עמודים גבוהים מאד תומכים בתקרה הגבוה גם היא, והאור חודר פנימה אל
מסביב בתוך החלל הפנימי, הן שמשו כבתי תפילה פרטיים של עשירים ומיוחסים.  בתוך הקפלות מצויים אוצרות רבים - אמנות דתית, ציורים, פסלים, כלי שימושיים שונים. האולם התת קרקעי, הקריפטה, מכיל סרקופג עתיק, ובו מאמינים נחות עצמותיה של סנטה איולליה, הקדושה הפטרונית  של העיר. השטח המיועד למקהלה עשוי כולו עבודות גילוף מרהיבות. בקצה הצפוני מזרחי של הכנסיה נמצאת מעלית קטנה אתה ניתן לעלות לגג הקתדרלה. בצמוד לקתדרלה עומד מנזר מן המאה ה - 14, ובחצרו תמיד מסתובבים 13 אווזים חיים. כל אווז מסמל שנה אחת בחייה של  סנטה איולליה, נערה צעירה בת 13 שחיה בברצלונה  במאה ה - 4. האגדה מספרת שהיא שעונתה למוות  בידי הרומאים בשל דתה הנוצרית. היא מתה כקדושה, והפכה להיות הפטרונית המושיעה של העיר.  במנזר יש גם מוזיאון קטן ובו אוסף של ספרי תפילה וליטורגיקההקתדרלה הינה כנסיה פעילה גם כיום, ובני קטאלוניה הידועים באדיקותם ובדבקותם במסורת גודשים אותה בהמוניהם, בתפילות יום ראשון ובחגים. אם יזדמן לכם להגיע אל הקתדרלה בימי ראשון, לאחר המיסה, תוכלו לראות עשרות מבני העיר, לאחר שסיימו את תפילתם, מבצעים ליד הכנסיה את מחול ה'סרדנה' המסורתי לקטאלוניה, שאמנם אינו ריקוד דתי אך הם מקפידים לשמר אותו ממש כאילו היה פולחן דתי ליד הקתדרלה נמצא מוזיאון הקתדרלה, שחובבי אמנות עתיקה מוזמנים להכנס אליו ולו רק בשל יצירת מופת אחת  -  La Pieta של ברתולומיאו ברמחו משנת 1490. בהמשך, לכיוון מערב, נמצאת ככר יפה נוספת בשם פלאסה סנט פיליפ נרי - Plaça de Sant Felip Neri - ובמרכזה מזרקה ויונים  רבות.
 
ליד הככר, מוזיאון קטן ומשעשע. זהו מוזיאון הנעליים העתיקות - מוצגת בו מיטב אופנת ההנעלה של כמה מאות שנים אחורה, החל מסנדלי עבדים או סנדלי כמרים וכלה בכמה זוגות נעליים מודרניות של אישים מפורסמים, כדוגמת הצ'לן הידוע פאבלו קזאלס. הלאה משם, בככר סנט לו, נמצא מוזיאון פרדריק מארה. הפסל, שחי ויצר בברצלונה בסוף המאה ה -19 ותחילת המאה ה - 20, תרם רבות מיצירותיו במתנה לעירית ברצלונה, וזו ריכזה אותן במבנה מהודר ששימש פעם כארמון של רוזני ומלכי העיר. דאגו שלא לפסוח על הרחוב הציורי פטריטקסול - Carrer Petritxol  וככר דל פי  - Placa del Pi הסמוכה אליו. הרובע הגותי עמוס בבניינים ואתרים נוספים שתקצר היריעה מלתארם. שוטטו בו ככל שתובילנה רגליכם, ולסיום כוונו את יציאתכם ממנו דרך פלאסה נובה, בפינה המערבית העליונה של מפת הרובע, לכיוון שדרת הרמבלאס וככר קטאלוניה. ככר פלאסה נובה שימשה בימים עברו ככר השוק, החל מן המאה ה - 13.  סמוך לה נמצא שער הבישוף, שהינו שריד של החומה הרומית העתיקה. משני צדי השער שני מגדלים עגולים שהוקמו בימי הביניים כחלק של הבנין הסמוך להם, ארמון הבישוף. הבנין נבנה במאה ה - 13, אך חזיתו המשופצת היא מן המאה ה - 18.
רובע אישמפלה
בעזרת המפה,  מצאו את דרככם שוב לככר קטאלוניה, ממנה ממשיך סיורנו צפונה לעבר רובע אישאמפלה. הרחוב בו נבחר ללכת נקרא  Passeig de Gràcia. בעבר  הרחוק היה הרחוב כביש הגישה הראשי אל העיר, ואילו כיום זהו אחד הרחובות האלגנטיים ביותר בברצלונה. הוא משופע ביצירות ארכיטקטוניות מרהיבות, ולאיכות ולכמות של בניינים בסגנון מודרניסטי ברחוב הזה אין אח ורע בשאר רחובות ברצלונה, ואולי גם בעולם כולו.
Passeig de Gràcia
מהווה את הציר המרכזי של רובע האישמפלה, שהוא מעין 'הרחבה' מתוכננת, בנויה בקווים גיאומטרים, של ברצלונה העתיקה. הצורך להתפשט אל מחוץ לגבולות העיר העתיקה התעורר במאה ה - 19, ותכנון הרובע החדש נמסר לידיו של ארכיטקט בשם אידפונס סרדקס. הוא תכנן את הרובע בקווי שתי וערב ישרים, והתכוון שלכל בלוק בניינים תהיה ככר פנימית עם שטחים ירוקים להנאת התושבים. זו היתה תכנית גרנדיוזית מדי והיא לא יצאה אל הפועל, אבל התכנון המקורי של הבלוקים והקווים הישרים נשאר בעינו. כשנבנה הרובע החדש, Passeig de Gràcia הפך להיות הטיילת האהובה של הבורגנים של ראשית המאה העשרים. הם באו לטייל, לראות ולהיראות בו. לאט לאט, כד לענות על הצורך של המטיילים,  הוקמו לאורך הרחוב בתי קפה כדי שיוכלו לנוח ולשבת להנאתם, והמקום צבר תאוצה ופופולריות רבה. במחצית המאה ה - 19 זה היה המקום האופנתי ביותר בעיר. תיאטראות, אולמות לנשפים, אולמות לקונצרטים ובתי קפה עם מוזיקה חיה  נבנו לכל אורכו. מיד לאחר מכן החלו לצוץ בנייני מגורים, יותר בסגנון של ארמונות מאשר של בתים רגילים, ושמנא וסלתא של העיר עברה להתגורר שם.  ארכיטקטים מודרניסטים יישמו ברחוב הזה את כל חידושי הסגנון שלהם  ובנו בתים שהם יצירות אמנות בפני עצמן.  התחבורה הציבורית התנהלה  ברחוב במעין חשמליות רתומות לסוסים,  ובשנת 1899 עברו החשמליות להשתמש בכבלי חשמל. בראשית המאה ה - 20, התחרותיות העצומה בין עשירי העיר והאדריכלים שלה גרמה לפרץ יצירתיות שהפיק את הבתים היפים ביותר ברחוב.  בלכתכם בו, שימו לב למשל  לבתים מספר 2-4, 6-8, 27, 35 , 37, 39 [בו שוכן מוזיאון הבושם, הכניסה חינם], 41 וזה רק חלק מן הבתים הראויים לציון. בהמשך הרחוב ישנם בתים נוספים ששווים להתעכב לידם. לכל אחד מן הבתים יש מלבד מספר גם שם, בדרך כלל על שם בעליו הראשון. ברוב הבתים פועלים כיום  בתי עסק אלגנטיים, חנויות, בנקים או משרדים יוקרתיים של חברות מובילות.קאסה באטייו
אנחנו נעצור ליד בית מספר 43 שנקרא קאסה באטייו  [Casa Batllo ]. זוהי אחת היצירות המדהימות של  גאודי, ועל אף שאין היא נחשבת לגולת הכותרת של עבודתו - היא פשוט מהממת, ותיירים רבים מגדירים את הבנין כאחד משיאי הביקור בעירהיתרון של הבית המדהים - שהוא פתוח לקהל הרחב! אמנם תמורת תשלום, אבל זה שווה כל אגורה. פנים הבית גם הוא מהמם, גרם המדרגות הפנימי ממש מרהיב, ובכלל זו חוויה שלא כדאי להחמיץ. רשמית, אסור לצלם בפנים, אבל רבים מצלמים בכל זאת. אל תוותרו על עליה לגג הבית.
כאן
תוכלו לקרוא קצת ולראות תמונות של הבנין המופלא.

 
הסיור בבית באטייו חותם את מסלול היום הראשון שלנו. את המשכו של  רחוב   Passeig de Gràcia  נראה במסלול היום השני.
מדרחוב Portal de L'Angel, ואולי גם ארמון המוזיקה? מכאן  אתם יכולים לחזור על עקבותיכם לכיוון ככר קטאלוניה, או אם תרצו לעבור אותה ולהכנס לתוך המדרחוב היוצא ממנה [המשכו הישיר של Passeig de Gràcia ] שנקרא שדרת  Portal de L'Angel.למי  שהגיע עד למדרחוב ומוכן לאמץ את רגליו עוד טיפה, מובטחת הנאה מושלמת אם ימשיך לצעוד לעבר ארמון המוזיקה הקטאלונית.  פנו בכיוון מזרח, דרך  Carrer Comtal, חצו את  Via  Laietana [העזרו במפה] והכנסו לרחוב  Carrer sant per mes alt. שם ניצב במלוא הדרו אחד הבניינים היותר מדהימים של סגנון המודרניסטה - ארמון המוזיקה הצבעוני והמהמם ביופו. כל מילה מיותרת, פשוט חובה לראות!  
מסלול היום השני
היום נבקר ברובע העתיק ריברה ובמוזיאון פיקאסו המצוי בו,
נמשיך אל פארק הסיוטאדלה ונבקר במבחר האתרים המצויים בו.
אחר כך נעלה על האוטובוס התיירותי של ברצלונה ונתקדם על פי המסלול שלו אל מיטב האתרים התיירותיים: קאסה מילה של גאודי, מוזיאון המוזיקה, ככר אספניה, פואבלו אספניול, המתחם האולימפי, המוזיאון הלאומי לאמנות קטאלונית, מוסד חואן מירו,
נעפיל ברכבל לראש גבעת מונז'ואיק ונבקר במבצר האדיר ובמוזיאון הצבא השוכן בו, נשקיף על הנוף המרהיב מהמצפור שבראש הגבעה,
ונסיים את היום בבילוי מול מזרקת הקסם של מונז'ואיק
האוטובוס התיירותי - Bus Turistic
את היום השני שלנו בברצלונה נבצע ברובו בעזרת המסלול שמציע  האוטובוס התיירותי, Bus Turistic. כרטיסי הנסיעה ניתנים לקניה על האוטובוס עצמו, ותקפים למשך יום אחד או יומיים לפי בחירתכם. המלצתנו היא לקנות כרטיס ליומיים, [למסלולי היום השני והשלישי] מאחר וזה משתלם יותר מבחינה כלכלית, ולהתחיל את השימוש בכרטיס בבוקר, בסיור ממונע בו אינכם יורדים מן האוטובוס אלא רק  יושבים בו ומניחים לו לקחת אתכם לסיבוב שלם של כל המסלול. זו דרך נעימה מאד להתרשם מן העיר בגדול, בכללי. זוהי התוודעות ראשונית עם המקומות בהם אתם עומדים לבקר במהלך היום.
מי שיבחר ליישם עצה זאת, יגיע לאחת מתחנות האוטובוס התיירותי, הנוחה והקרובה ביותר למלונכם, יקנה כרטיס ויטפס למעלה - אם אפשר ומסתדר לכם, רצוי תמיד לשבת במפלס העליון, שם ההנאה מובטחת. משך המסלול הרצוף הוא כשעה, כשהאוטובוס מגיע לתחנה שנקראת Pla de Palau, רדו בה. אם אתם  מתקשים לעקוב אחרי  שמות התחנות, שאלו את הדיילת הנמצאת על כל אוטובוס. היא גם תוכל לסייע לכם בהסברים כיצד להגיע מתחנת Pla de Palau אל  הנקודה הבאה במסלול שלנו, מוזיאון פיקאסולחילופין, העזרו במפה שבידיכם, מרחק ההליכה עד למוזיאון  אינו ארוך.
מי שיחליט לוותר על הסיבוב באוטובוס, מוזמן להגיע ישירות למוזיאון. אם המלון שלכם נמצא במרחק הליכה למוזיאון פיקאסו -  צעדו לשם ברגל ונצלו את  ההליכה כדי להנות מן הדרך. אם אתם זקוקים לתחבורה הציבורית כדי להגיע מן המלון אל המוזיאון, מצאו את הדרך הקלה ביותר להתחבר אל קו המטרו הצהוב L4. התחנה בה צריך לרדת היא תחנת חאומה הראשון, הנמצאת על התפר בין הרובע הגותי לשכונת ריברה. מרחק ההליכה מתחנת המטרו עד המוזיאון הוא כרבע שעה, חפשו על המפה ונווטו עצמכם אל רחוב Montcada שבו שוכן המוזיאון.
 
רובע ריברה ורחוב מונטקאדה
רובע ריברה נחשב לאחד מחלקיה של העיר העתיקה בברצלונה. כאן הקימו להן משפחות האצולה הקטאלוניות, החל מן המאה ה - 12, ארמונות פאר למגורים. אל תתנו לחזיתות הפונות לרחוב ונראות רגילות לחלוטין להטעות אתכם - הן אינן מרמזות  ולו גם במעט על היופי הארכיטקטוני והעושר הקישוטי המסתתר מאחוריהן. במהלך הטיול ברובע, אם תתקלו בשערים פתוחים - נסו להציץ לתוכם אל החצרות הפנימיות. בשנים האחרונות קיבלה העיריה לידיה את אחזקתם של רבים מן המבנים העתיקים, והפכה אותם למוזיאונים או לבנייני ציבור, כך שחלקם בהחלט נגישים לקהל הרחב. רחוב Montcada  הוא אחד הרחובות היפים של הרובע, אם לא היפה ביותר, משופע בארמונות גותיים נהדרים. הוא היה רחוב המסחר והמגורים הראשי של הרובע, ובמשך שנים רבות נחשב לרחוב הרחב ביותר של העיר - היום הפרופורציות קצת השתנו, ובמושגים שלנו כמובן שכבר אינו נחשב לרחב כלל.
 
מוזיאון פיקאסו
מוזיאון פיקאסו משתרע על חמישה ארמונות  סמוכים זה לזה, שמספרם ברחוב מונטקאדה הוא  15 עד 23.  ממול, בבתים מספר 12-14 שוכן מוזיאון הטקסטיל והלבוש של ברצלונה. הביקור של תייר ממוצע במוזיאון פיקאסו לוקח כשעה.
כאן 
תוכלו לקרוא אודות המוזיאון ביתר הרחבה
מוזיאון פיקאסו
5 ארמונות עתיקים הניצבים ברחוב ציורי מימי הביניים הוסבו להיות מוזיאון המוקדש ליצירתו של האמן הנודע פאבלו פיקאסו. זהו המוזיאון המתוייר ביותר בברצלונה, והוא מהווה מעין 'מקדש' אליו עולים לרגלי כל מעריצי פיקאסו וחובבי אמנות מכל העולם. האמן עצמו תרם למוזיאון כ - 2500 מיצירותיו - ציורים, תחריטים, רישומים ושרטוטים שונים. פיקאסו אמנם לא נולד בברצלונה [הוא יליד מלגה שבספרד] אך הוא רחש חיבה מיוחדת לעיר בה בילה חלק משנות נעוריו. כמה מהציורים שתרם למוזיאון צוירו עוד כשהיה ילד מחונן בן 9, ביניהם למשל פורטרטים של בני משפחה, כמו דודות חמורות סבר או נציגים אחרים של משפחתו. המוזיאון מציג את מערכת היחסים האינטראקטיבית שהיתה לאמן עם העיר וההפך, ושם דגש על כמה מרגעי השיא שהיו ל'רומן' הזה ביניהם. הרחוב העתיק בו מצוי המוזיאון נקרא מונטקאדה, והוא נמצא בתחומי הרובע הגותי של העיר העתיקה בברצלונה. בשנת 1950 התאגד גוף של נכבדי העיר חובבי תרבות ואמנות, קרא לעצמו בשם 'אגודת ידיד רחוב מונטקאדה', ושם לו למטרה להפיח חיים חדשים ברחוב היפה ולהפוך אותו למרכז לתרבות ולמוזיאונים. מוזיאון פיקאסו נחנך בשנת 1963, בארמון הגותי אגילאר הנמצא במספר 15 ברחוב. בשנת 1970 עירית ברצלונה הרחיבה את המוזיאון וסיפחה אליו את ארמון דל בארו דל בלאגואר, בבית מספר 17 ברחוב. מאוחר יותר התווסף גם ארמון מכה, מבית מספר 19. בשנת 1999 שוב התעורר צורך להרחיב את המוזיאון. שני בתים מפוארים נוספים [מספרים 21 ו - 23 של הרחובקאסה מאורי וארמון פינסטרס שופצו והוכשרו לשמש משכן לתערוכות מתחלפות. כל חמשת הבתים והארמונות העתיקים הללו גם יחד מהווים כיום קומפלקס אחד שלם המוקדש כולו לאמן הדגול.
אם תרצו לקרוא בהרחבה על הארמונות וההיסטוריה שלהם תוכלו לעשות זאת כאן
התצוגה במוזיאון מסודרת על פי  סדר כרונולוגי בחייו וביצירתו של האמן. היא מתחילה בסידרה של ציורים מפתיעים שצויירו במהלך שנות ה-90 של המאה ה - 19 כשפיקאסו היה בשנות העשרה שלו, ולמד וגר בברצלונה. אח'כ מכסה התצוגה תקופות שונות בחייו המבטאות את ההתפתחות שחלה בעבודתו.
שני חדרי התצוגה האחרונים מכילים ציורים אבסטרקטים שצויירו זמן קצר לפני מותו ב - 1973. בין העבודות המפורסמות של פיקאסו המוצגות במוזיאון ניתן למנות את תמונת 'ארלקינו' [הליצן], את הפורטרט של אחת מנשותיו - ג'קלין, ואת סידרת הציורים הנקראת Las Meninas, שצויירה בהשראת הצייר הנודע ולאסקז. חלק מן היצירות, בעיקר מן התקופה המוקדמת בחייו, משקפות את ההשפעה שהיתה עליו לאמנים כואן גוך, אל גרקו ורמברנדט. כמו כן נמצאות במוזיאון עבודות מן 'התקופה הכחולה' שלו, בכמות ובאיכות יקרות ערך. בכמה מחברות שהותיר אחריו, ניתן למצוא רישומים רבים של נופי ברצלונה ממקומות שונים ומזוויות שונות בעיר. הביקור במוזיאון הוא ביקור חובה לכל מעריצי האמן, ולכל חובבי אמנות באשר הם.
 
   שעות פעילות בימים שלישי - ראשון פתוח בין השעות 10:00-20:00
יום שני המוזיאון סגור
כנסיית סנטה מאריה דל מאר
בסיום הביקור במוזיאון, צאו שוב לרחוב Montcada  והמשיכו בו הלאה עד שתתקלו בכנסיה הגותית סנטה מאריה דל מאר. הכנסיה היא תוצר מובהק של סגנון הבניה הגותי האופייני לקטאלוניה, ניתן לבקר בה  גם בפנים. אבל  עיקר חשיבותה  במידע ההיסטורי הקשור עמה:  כאן, בחזית שלה,לכיוון Passeig del Born הועלו על המוקד קרבנות האינקויזיציה במאה ה - 15. אפשר להצטמרר קלות ולהמשיך הלאה..
רובע El Born
הכיוון  שלנו הוא מזרחה, לעבר פארק הסיוטאדלה, כשהדרך עוברת דרך רובע אל בורן -  El Born- הציורי. בעבר היה זה איזור השוק של שכונת ריברה, ואילו כיום זהו אחד האיזורים הטרנדיים בעיר, בעיקר לבילויי לילה. מסעדות בתי קפה  ובארים רבים, מושכים אליהם את בלייני העיר.
 
פארק הסיוטאדלה
היעד הבא שלנו הוא פארק הסיוטאדלה, עליו תוכלו לקרוא ביתר הרחבה כאן. בקרו בפארק בקצב שלכם והתעכבו על מה שמעניין אתכם [לגן החיות המצוי בתוכו אין לנו מספיק זמן!]

פארק הסיוטאדלה [Parc de la Ciutadella]
: Pg Picasso 1 פארק הסיוטאדלה נבנה לקראת סוף המאה ה - 19 ממזרח לרובע הגותי ושכונת לה ריברה, כלפי הים. הוא נבנה בשטח עליו ניצב בעבר המבצר הגדול והמאיים שהקים המלך פליפה החמישי, לאחר המפלה הגדולה שהסב לקטאלונים ב - 1714המבצר הוקם בנקודה אסטרטגית חשובה של העיר על מנת לשלוט באזרחי ברצלונה המרדניים, ולפקח על מעשיהם. אין פלא לפיכך שהמבצר היה שנוא מאד על כל  האזרחים, ולכן - כאשר החלו חומות העיר העתיקה להפרץ ולהתמוטט, קיבל המבצר טיפול דומה. כולם רצו למחוק את זכר ה'עצם' שנתקעה להם בגרוןבשנת 1868 נהרס חלק גדול מן המבצר, ובמקומו הוקם ברוב סימליות, פארק עירוני רחב ידיים. כמה מן המבנים המקוריים של המבצר נותרו על כנם, ביניהם למשל הכנסיה, ארמון המושל, ומחסן הנשקעל מנת לפנות שטח מתאים לבניית המבצר, גורשו אלפי תושבים מבתיהם שנהרסו לחלוטין, ושטח גדול הוכשר לצורך בניית המבצר. עבודות הפיכת השטח לפארק נמשכו כחמש עשרה שנים, ותאריך היעד לפתיחתו היתה התערוכה העולמית הגדולה של שנת 1888. מבנים רבים בפארק תוכננו במיוחד לקראת התערוכה ותרמו לפיתוח המקום. חלק מן המבנים קיימים עד ימינו, כמו למשל - 'הבית של שלושת הדרקונים'. זהו מבנה שתוכנן כטירה מימי הביניים, ובתקופת התערוכה הוא שימש כמסעדה לקהל הרחב. כיום הוא מאכלס את המוזיאון לזואולוגיה.
בשטח הפארק ניתן למצוא את משכן הפרלמנט של הממשלה הקטאלונית, שחולקת את המבנה עם המוזיאון לאמנות מודרנית.
יש בפארק גן חיות, אגם, מזרקה מרשימה ומספר מוזיאונים. בתוך גן החיות יש פארק זואולוגי בו חיים למעלה מ - 7000 בעלי חיים שונים, הידוע ביניהם היתה גורילה לבקנית [אלבינו] שלמרבה הצער מתה בשנת 2004. לחובבי החיות, הביקור בגן החיות מומלץ מאד. הוא איננו גדול מדי, החיות מוחזקות בו בתנאים דומים לאלה שיש להן בטבע, ולכן נעים לצפות בהן ולשוטט ברחבי הגן.באגם שנמצא בפארק אפשר להשכיר סירות משוטים ולחתור להנאתכם בתוך תפאורה ירוקה ויפה. פה ושם  פזורים בפארק  פסלים שונים, שהמפורסמים בהם הם ממותה ענקית מאבן וחתול ממתכת. פסל קצת יותר קונבנציונלי הוא של הגנרל פרים, האיש שתודות לו התאפשרה בכלל הריסת המבצר השנוא.
בחלקו הצפוני של הפארק גדלה צמחיה שהובאה לשם מכל קצווי תבל  והתאקלמה במקום - דקלים מאיזורים אקזוטים, ארזים  מההימלאיה ואקאציה יפנית, כל אחד מהעצים נושא שלט קטן עם שמו וסוגובין העצים בנויה בריכה  עגולה שעופות מים שונים משתכשכים בה. מולה  תוכלו לראות את המזרקה הגדולה שנבנתה  בסוף המאה ה - 19 בסגנונות  בארוק וניאו-קלאסי. המזרקה נקראת  Cascada בשל מפלי המים הזורמים ממנה, והיא נבנתה בהשראה של מזרקת טרווי ברומא. עירית ברצלונה  הזמינה את בניית המזרקה לקראת התערוכה של 1888, ומי שקיבל עליו את תכנונה ובנייתה היה הארכיטקט ג'וזף פונטסרה, שהיה אחראי לכל פרוייקט הפיכתו של האיזור לפארק פורח. עזר על ידו  בבנית המזרקה אחד מתלמידיו, סטודנט צעיר ומבריק בשם אנטוניו גאודי.. בפינה המערבית של הפארק נמצאים שני מוזיאונים, המוזיאון לגיאולוגיה, והמוזיאון לזואולוגיה שכאמור שוכן בטירה המצועצעת שנבנתה לקראת התערוכה הגדולה של 1888. ממול למוזיאון  מובילה שדרה  רחבה אל 'היכל הצדק' של ברצלונה,  מיתחם בתי המשפט של העיר.שימו לב שלא לעזוב את הפארק מבלי לראות את שער הנצחון שנבנה בו. זהו שער נצחון גדול ויפה, עשוי לבנים אדומות שנבנה על ידי ג'וזף וילאסקה, לא כדי להנציח נצחונות גדולים בקרבות כמו שנעשה בשערי נצחון אחרים בעולם, אלא פשוט כדי לפאר את הפארק עבור באי התערוכה של 1888הפארק הוא מקום מאד נעים לשוטט בו למי שעייף מארכיטקטורה ומבנים עתיקים או משונים. בסופי שבוע המקום שוקק חיים עם המוני אנשים  משחקים, רוקדים, מתופפים בתופים ומשרים על המקום אווירה של קרנבל עליז תוך כדי טיול, נסו לאתר את תחנת האוטובוס  התיירותי - Bus Turistic המצויה בלב הפארק, כיוון שהמשך המסלול שלנו, לכשתסיימו עם הפארק, הוא באמצעות האוטובוס התיירותי. מי שטרם קנה כרטיס, יוכל לעשות כן בשלב זההתחנה בה אנו עולים לאוטובוס נקראת Parc de la Ciutadella - Zoo והיא מסומנת על המפות שקיבלתם יחד עם כרטיסי הנסיעה באוטובוס. אנו נוסעים 5 תחנות - ודאו זאת מול המפה שאתם מחזיקים - ואחרי שהאוטובוס עובר בשכונת ריברה, ברובע הגותי, בככר קטאלוניה, בקאסה באטייו של גאודי [נכון שהכל כבר מוכר?] אנחנו יורדים ממנו בתחנה שנקראת Passeig de Gracia-La Pedrera.
 
קאסה מילה
אנו שמים את פעמינו לעבר קאסה מילה, אחת היצירות המדהימות של גאודי שעליה תוכלו לקרוא ביתר פירוט כאן.
כמובן שחובה לעלות  אל גג הבנין עם הארובות הביזאריות שלו, זו חוויה מיוחדת במינה שאסור להחמיץ. התושבים המקומיים קוראים לפעמים לארובות האלו בהומור 'המכשפות המרקדות'.. בית מילה [Casa
קאסה מילה, או בית מילה, הנו בית מגורים בעל מראה ייחודי עם קווים מעוגלים שתכנן הארכיטקט הקצת סוריאליסטי, אנטוניו גאודי. זהו המבנה החילוני האחרון שיצא מתחת לידיו בטרם נפנה להקדיש את זמנו בלעדית לבניית כנסיית ה'סגראדה פאמיליה'. בית מילה בעל הצורה המיוחדת אפוף באווירת קסם מהפנטת, כמו בית מסיפורי פנטסיה. בעל הבית, מילה קמפאס, קנה את שטח האדמה הרחב ברחוב Paseo de Gracia בו עומד כיום הבית, והחליט לבנות עליו בית דירות. הוא ראה את עבודתו של גאודי והתלהב ממנה, והזמין אצל גאודי בית גדול עם דירות להשכרה. הבניה התחילה ב - 1906 ונמשכה ארבע שנים. כשהסתיימה הבניה, לא הציבור ולא בעלי הבית התלהבו ממנה יתר על המידה. הבית המוזר נתקל בבוז וחוסר הערכה מצד ההמונים - הבניין היה יותר מדי עתידני מכדי להיות מובן. בלעג כינו אותו בני המקום בשם 'המחצבה' בשל מראה האבן המסותת  והכאילו לא גמור שלו.כיום ברור כבר לכולם כי זוהי פנינה ארכיטקטונית שמבטאת הכי טוב שאפשר את התפיסה המודרניסטית של גאודי, ומביאה לידי מיצוי את רעיונות העיצוב האנטי-קלאסיים שלו. לפעמים מתייחסים לבית מילה  לא כאל בניין, אלא כאל הפסל האבסטרקטי הכי גדול בעולם.. ישנן דעות שונות לגבי מה יכול היה להיות מקור ההשראה של גאודי לבניית הבית המיוחד הזה. יש אומרים כי הים היווה לו השראה, ואכן הקירות גליים, עשויים אבן מסותתת גס, עושים רושם של גלי ים מאובנים. פתחי הדלתות והחלונות נראים כאילו חפרו אותם בתוך חול.
לעומת זאת, יש הסבורים כי המראה הגלי מזכיר  דווקא דיונות חול נודדות  במדבר, שהרוח עיצבה בהן צורות ופתחה בהם פתחים.דעה אחרת טוענת שהבית מזכיר כוורת, עם מבנה של חלות דבש שדבורים עמלניות בנו בה. אחרים אומרים שדווקא המבצרים עם הקירות התלולים ששבטים צפון אפריקאים נהגו לבנות להם במדבר, הם שעמדו לנגד עיניו כשבנה את הבית.  אותם שבטים נהגו לחפור להם בתים בתוך הקירות, כדוגמת מערות החצובות בהר, ויש טענה כי הבנין כולו אכן נראה כמו הר גדול עם פתחי מערות שנפערו בו. ללא ספק, גאודי הצליח לבטא בבית זה פרדוקס גדול: מצד אחד זהו בניין מלאכותי, אך מצד שני הוא כל כך מחובר עם  מראה הטבע, בין אם זה ים וגלים או דיונות חול או כוורת דבורים. הבית נותן תחושה כאילו הוא ממש יצירת מופת  של הטבע ולא מעשה ידי אדם. גאודי עשה בבנין זה שימוש בכל הטכניקות והסגנונות שאסף במשך השנים, והביא אותן  כאן לידי שלמות. כשהיה הבניין מוכן לאכלוס, אשתו של בעל הבית שהזמין אצל גאודי את העבודה הביעה מורת רוח גדולה וסירבה להתגורר בו בעצמה.  בלחץ בעלה, היא בכל זאת נכנסה לגור באחת הדירות, וגרה בה  בעל כורחה  כ - 15 שנה. ב - 1926, אחרי מותו של גאודי, היא הרשתה לעצמה סוף סוף להכניס שינויים בבניין, והיא הפכה את כל הקומה הראשונה שלו לסידרה של חדרי שינה קונבנציונלים, בדגנון לואי ה - 16.  בשנת 1984 הכריזה אונסקו על בית מילה כעל אתר מורשת עולמית.  הבית משמש היום לתצוגות ולאירועים תרבותיים, אבל ניתן לבקר בו, תמורת דמי כניסה, גם בלי קשר לאירועים. על גג  הבית ניצב אוסף ארובות משעשעות, ביזאריות למדי, ורק על הגג עצמו אפשר לבלות שעה ארוכה ומהנה בנסיון להבין את הארובות ולצלם אותן מוזיאון המוזיקה
בסיום הביקור בקאסה מילה, חובבי המוזיקה שביניכם מוזמנים לתת קפיצה למוזיאון המוזיקה הסמוך. בין שאר המוצגים והאינסטרומנטים המוזיקליים שלו, מצטיין המוזיאון באוסף גיטרות הנחשב לאחד החשובים בעולם!  הוא שוכן בשדרת הדיאגונאל, בבית מספר 373, מרחק של כמה דקות הליכה מקאסה מילה.
 
ככר אספניה
לאחר מוזיאון המוזיקה, או  במקרה שהחלטתם לוותר על הביקור בוחזרו חזרה על עקבותיכם  לתחנת האוטובוס התיירותי ממנה הגעתם. אנו עולים עליו שוב, ויורדים בעצירה השלישית שלו, בתחנה שנקראת Plaça d'Espanya. על הככר הגדולה הויפה תוכלו לקרוא ביתר הרחבה כאן ליד שני המגדלים המסמנים את הכניסה לאיזור הירידים והתערוכות של ברצלונה נמצאת תחנה בה אפשר לעלות על רכבת תיירותית קטנה  שמבצעת סיבוב של כשעה בין האתרים החשובים של מונז'ואיק.  אלו הם שני קרונות ציורים, בעלי קיבולת של 58 איש, והמחיר לסיור הוא 3.20 יורו למבוגר. הבעיה עם הרכבת התיירותית הזו היא בשעות הפעילות שלה, שממש אינן סדירות. בהיותכם במקום, אם נסיעה כזו מעניינת אתכם - בררו את שעות הפעילות וראו אם זה מתאים ללוח הזמנים שלכם. במידה ולא - לא נורא, המסלול שלנו ממילא מכוון כך שתגיעו לכל המקומות החשובים במונז'ואיק. כיכר אספניה Plaza d'Espanya [
ככר אספניה היא ככר גדולה ויפה שנמצאת לרגלי גבעת מונז'ואיק. בעבר היא שימשה ככר ההוצאות להורג, של העיר, עד אשר בשנת 1715 הועבר הגרדום לשטח הסיטאדלהבשנת 1929, לרגל התערוכה העולמית שהתקיימה בברצלונה, שופצה הככר ונחנכה מחדש ממש לפני פתיחת התערוכה. במרכז הככר ניצבת מזרקה גדולה שעוצבה על ידי הארכטיטקט Josep Maria Jujol, עמיתו של אנטוני גאודי שהושפע רבות מהסגנון הרומנטיסטי ושיתף פעולה עם גאודי בפרוייקטים רבים בעיר. המזרקה  המפוארת מקושטת בפסלי שיש וברונזה מעשה ידיו של הפסל מיגל בליי. בעיצובה מסמלת המזרקה  את הנהרות של ספרד, וערכים של שפע, בריאות, וגבורה. בראש המזרקה מצוי מתקן מיוחד בו מדליקים אבוקת אש באירועים מיוחדים.חלק מן הבניינים המקיפים  את הככר נבנו במקור כבתי מלון כדי לשכן בהם את באי התערוכות, וגם כיום חלקם עדיין מתפקדים כמלונות. בקצה הצפוני של הככר עומד מבנה לבנים עגול, שנבנה בשנת 1900 כדי לשמש כזירת מלחמות השוורים של העיר. משום מה עניין מלחמות השוורים לא הכה שורשים חזקים מאד בקטאלוניה, והבניין נותר די חסר שימוש במשך שנים ארוכות. כיום הוא הפך למרכז קניותהאיזור שמאחורי הזירה היה בעבר שטח של בית המטבחיים העירוני, אליו היו מובילים את הפרים שנשחטו לאחר מלחמת השוורים. בשנת 1980 הוסב שטח בית המטבחיים להיות פארק על שם חואן מירו. האמן, יליד העיר, הותיר שם את חותמו בצורת פסל צבעוני ענק [22 מ' גובהו] שנקרא 'האשה והציפור'. התוכנית המקורית היתה ליצור בשטח הזה מעין 'יער' של פסלים מן הסוג הזה, אך מותו של חואן מירו בשנת 1983 עצר את התוכניות. בשנים שחלפו מאז סיום התערוכה ועד היום בוצעו בככר שינויים רבים, אך עד היום היא משמרת את צמד המגדלים המשונים החולשים על הכניסה לאיזור התערוכה. במקום זה מתקיימים גם כיום ירידים ותצוגות שהעיר מארחת, והמגדלים מהווים את שער הכניסה אל המתחם. הם  נבנו בשנת 1929 לקראת התערוכה, מלבנים אדומות, על פי הדגם של מגדלי הפעמונים של ככר סן מרקו בונציה. הם מתנשאים לגובה של 47 מ', ונראים קצת ביזאריים: בראש כל אחד מהם מתנוסס דגם של מקדש יווני, ומעליו פירמידה מחודדת. מן המגדלים והלאה מובילה שדרה ירוקה רחבה בשם Avinguda de la Reina María Christina. זוהי מין שדירת-גינה עם מים זורמים במפלסים שונים כדוגמת מפלים קטנים, והיא מובילה לכיוון גבעת מונז'ואיק ומזרקת הקסם שלה- חגיגה של סילוני מים מלווים במוזיקה ובפעלולי אור שמהווים מופע מרהיב. [מזרקת הקסם פועלת מדי חצי שעה, והכי יפה לראות אותה בלילה אחרי החשיכה אחרי  שסיימתם להתרשם מככר אספניה, מהמזרקה היפה שבמרכזה ומהמבנים היפים המקיפים אותה, [נתתם קפיצה לראות את הפסל של מירו בפארק שמאחורי הככר?] חזרו לתחנת אוטובוס התיירות. הפעם אנחנו נוסעים שתי תחנות, יורדים בתחנה של הכפר הספרדי, Poble Espanyol.
 
הכפר הספרדי - פואבלו אספניול
הכפר הוא אטרקציה ייחודית לברצלונה, בה ניתנת לכם האפשרות לטייל ולשוטט ברחובות ובככרות של ערים מרחבי ספרד, מבלי להיות בהם בפועל. המקום הוקם בשנת 1929 לקראת היריד העולמי שהתקיים בברצלונה. בסיום היריד, הוחלט להשאיר את המבנים על כנם, והמקום הפך לאתר עליה לרגל כמעט לכל תייר המגיע לעיר. הכפר הספרדי הוא תצוגה ארכיטקטונית נרחבת של כל סגנונות הבניה באיזורים השונים של ספרד, וניתן למצוא שם רחובות שלמים, בנייני ציבור, ככרות, מסעדות, בתי קפה ובארים - הכל בגודל טבעי ואותנטי ככל שאפשר. למטייל במקום נדמה כי הוא מתהלך ברחובות סביליה או טולדו.גבעת המונז'ואיק עשירה באתרים הראויים לביקור. תוכלו לקרוא עליהם כאן, ולתכנן את ביקורכם במקום על פי העדפותיכם. אם אתם בכושר גופני טוב, תוכלו להגיע ממקום למקום גם ברגל, עם קצת מאמץ..  מי שמעדיף לנוע מאתר לאתר ללא הליכה רגלית מרובה, יכול להיעזר באוטובוס התיירותיבמקרה כזה, לאחר סיום הביקור בכפר הספרדי, חזרו לתחנת האוטובוס, וסעו עמו תחנה אחת עד למוזיאון  הלאומי לאמנות קטאלונית
גבעת מונז'ואיק
גבעת המונז'ואיק היא אחת משתי הגבעות המפורסמות של ברצלונה, ולמעשה מהווה מעין 'יציע' או מפלס עליון של העיר אשר בו מרוכזים אתרי תיירות רבים, וממנו ניתן להשקיף על פנורמה מופלאה. הגבעה נמצאת בין העיר לים, ורואים אותה ממקומות רבים בעיר- בעיקר מראשי בניינים גבוהים. היא איננה גבוהה במיוחד, רק 200 מ' מעל פני הים, ועד המאה ה - 17  לא היתה מיושבת בכלל. בשנת 1607 נפתח הנתיב הראשון אל הפסגה, ובתקופה של 'מלחמת הירושה' בין הפלגים השונים בספרד, הוקם בראש הגבעה מבצר, כדי שיהיה אפשר להגן על העיר מגבוה.פירוש השם 'מונז'ואיק' הוא 'הגבעה של היהודים', וזאת בגלל בית קברות יהודי שהוקם בשוליה בתקופת ימי הביניים. היהודים לא הורשו אז לקבור את מתיהם בתחומי העיר, ומאחר והגבעה לא נחשבה לשטח העיר, הותר להם להקים בה את בית הקברות שלהם, שאגב איננו קיים היום ושרידים ממנו אפשר למצוא במוזיאון ההיסטורי.  הגבעה סופחה לתחומי העיר רק לקראת סוף המאה ה - 19. במשך שנים ארוכות נהגו בני העיר להעפיל אליה לטיולים ולשהות בחיק הטבע, לפיכך החליטו השלטונות להשקיע בגבעה ולהפוך אותה לפארק פורח. נשכר מתכנן גנים צרפתי ידוע, שחבר לארכיטקט מקומי, וביחד הם עיצבו על הגבעה גינות פורחות ופינות חמד להנאת תושבי העיר.על המדרונות הדרומיים של הגבעה, כלפי הים, שוכן בית הקברות החדש של העיר [לא היהודי] ואילו המדרון הצפוני המשתפל כלפי העיר מכוסה  כולו בגנים. לצד מזרח, משתרעים הגנים הבוטניים עם צמחיה טרופית נהדרת, ועל ראש הגבעה בנוי פארק שעשועים גדוש מתקנים החביב מאד על בני העיר. עוד ניתן למצוא על הגבעה גן שושנים יפה, כמה מחשובי המוזיאונים של העיר, מצפורים לתצפית על הנוף, פסלים מרהיבים, מוסד חואן מירו, את הכפר הספרדי ואת האיצטדיון האולימפי, וכמובן את המבצר העתיק שבתחומו פועל כיום  מוזיאון הצבא. נסו שלא להחמיץ למרגלות הגבעה את המזרקה המכונה 'מזרקת הקסם' - חגיגה של מים, פעלולי תאורה ומוזיקה שמופעלים סימולטנית ויוצרים מראה קסום ומהפנט.  המזרקה פועלת רק בשעות הערב, כל חצי שעה בין 19:00 ל - 21:00 בחורף, וכל חצי שעה בין 20:00 לחצות בחודשי הקיץ. זהו מופע אור קולי של סילוני מים מרקדים, פשוט מרהיבאת התנופה הרצינית של הפיתוח קיבלה הגבעה לקראת התערוכה העולמית הגדולה שנערכה בברצלונה בשנת 1929. בעיקר פותח האיזור של השיפולים התחתוניים של הגבעה, בכיוון העיר. שם הוכשר שטח גדול לשמש כ'גני התערוכה' של ברצלונה - מרכז תערוכות וירידים  שמארח עד היום אירועים גדולים ורבי משתתפים. כשעולים לגבעת המונז'ואיק מכיוון ככר אספניה, נתקלים קודם כל בשני המגדלים הונציאנים המסמנים את הכניסה לשטח התערוכה. שם ניתן למצוא כמה מן המבנים המקוריים שהוקמו ב - 1929, חלקם משופצים. בין היתר ניתן לראות את הפביליון של התקשורת, ביתן ששופץ וכוסה בלוחות זכוכית מבריקה הנותנת אפקט של ראי בוהק. לידו נמצא פביליון המטלורגיה, והלאה משם, ב - Plaça de l’Univers עומד פביליון חדיש שנבנה לרגל חגיגות היובל של  היריד. לידם ניצב גם מרכז הקונגרסים שהוקם ב - 1963 והורחב ושופץ ב - 1994לא רחוק משם נמצא הארמון של אלפונסו השלישי והמלכה ויקטוריה יוג'ניה. הארמון נבנה ב - 1923 והוקדש לזוג המלכים שהם הסבא והסבתא של חואן קרלוס הראשון, המלך הנוכחי. אחד משיאי הביקור על הגבעה הוא הכפר הספרדי -  Poble Espanyol שהוקם גם הוא לקראת התערוכה של 1929, ואחרי שזו הסתיימה, נשארו הביתנים במקום בתור תצוגת קבע של סגנונות בניה  שונים של ספרד. השטח ענק, ואפשר לטייל בו כאילו בתוך 'מיני ספרד', כשכל עיר וכל איזור מוצאים את ביטויים בסגנון בניה שונה, בחזיתות בתים יפהיפיות, מבני ציבור, בתי קפה, מסעדות וחנויות. האיזור די ממוסחר, אבל לא כדאי להחמיץ אותו.פרטים נוספים על הכפר הספרדי ניתן למצוא כאן
 
להלן סקירה של האתרים הנוספים שניתן למצוא על הגבעה:האיצטדיון האולימפי  - שימש  לטקסים המרכזיים באירועי האולימפיאדה בשנת 1992. גם איצטדיון זה נבנה לקראת התערוכה של 1929, ולמעשה היה אמור לשמש כאיצטדיון המשחקים הרשמי של 'האולימפיאדה האלטרנטיבית הלא פשיסטית' בשנת 1936. זאת כמובן התבטלה בשל מלחמת האזרחים הספרדית.
בככר האולימפית ניצב מגדל תקשורת חדשני שנבנה ב - 1992 על ידי הארכיטקט סנטאגו קלאטראווה, שבנה מספר מונומנטים גרנדיוזים ברחבי העולם, וגם אצלנו הוא עומד להשאיר את חותמו בגשר הכניסה המפואר שייבנה על ידו בכניסה לירושלים.
לא רחוק מן האצטדיון נמצא ארמון אלבניז - במהלך התערוכה של 1929 הוא שימש כמעון האירוח הרשמי של באי התערוכה המיוחסים. כיום הוא משמש לאירועים חגיגיים של העיר, קבלות פנים וטקסים שונים. ב - 1970 נערכו בארמון שיפוצים ונוספו לו ציורים של סלבדור דאלי. לארמון יש גנים נרחבים ויפים בשם גני חואן מארגאל, ניתן לטייל בהם ולהנות מיופיים.
ביתן הספורט של התערוכה, משמש כיום כמטה המשטרה המקומית של ברצלונה. מיראמאר היא  מעין טיילת עטורת צמחיה ובה נקודת תצפית מרהיבה על הנמל והים. לידה ניצב בניין שמשמש  את אולפני הטלויזיה הספרדית.
מתחת למיראמאר - גן קקטוסים מיוחד שנבנה ב - 1970
התיאטרון היווני - נקרא כך מאחר והוא מהווה העתק מדוייק של תיאטרון יווני עתיק.  הוא נבנה לקראת התערוכה של 1929, אך גם כיום עושים בו שימוש בעיקר בימי הקיץ עת נערכים בו מופעים שונים מתחת לכיפת השמיים.
המבצר - יושב בראש הגבעה כמו כתר, וצופה אל נוף מרהיב. במבצר אפשר לראות את כל אמצעי ההגנה שהיו אופייניים למקומות מסוג זה - חומות אבן אדירות מימדים, תעלת מגן שהקיפה אותו, גשר עם שלשלאות ברזל כבדות וחצר פנימית מלאה בתותחים וחרכי ירי. מתחת למבצר נמצאים גנים מקסימים בשם Jacint Verdaguer Gardens. הצמחייה היפה נטועה בינות למפלי מים קטנים הזורמים חרישית במספר מפלסים.
בריכת השחיה האולימפית - נבנתה ב - 1992 לכבוד המשחקים האולימפיים באותו מקום בו עמדה לפני כן בריכה פתוחה  עתיקה.
ככר דאנטה - נמצאת מול הבריכה האולימפית, הככר היא לכבודו של דאנטה אליגיירי, מחברה המיתולוגי של 'הקומדיה האלוהית', ויש בה מספר פסלים מרשימים לא רחוק מהבריכה האולימפית ניצב בנין מודרני, זהו בניין מחודש לבית ספר עתיק שעומד שם משנת 1914. ליד בית הספר נמצאת ככר שנקראת ככר השמש -  Plaça del Sol, שם יש גן פסלים שנחנך ב - 1992 לכבוד האולימפיאדה. הפסלים מציגים סגנונות שונים ואת התפתחות הפיסול המודרני בשנים המאוחרות של המאה ה - 20.
המוזיאונים המצויים על הגבעה: הארמון הלאומי -  בו שוכן המוזיאון לאמנות של קטאלוניה. - 1000 שנות אמנות במוזיאון אחד. תוכלו להתרשם מהמוזיאון ולקרוא עליו כאן
המוזיאון הארכיאולוגי שוכן במבנה מרשים גם כן מימי התערוכה הגדולה. אז הוא שימש כביתן האמנויות הגרפיות, אך בהמשך הוסב להיות מוזיאון  המתעד את התפתחות האדם מתקופת האבן הקדומה .
המוזיאון לאתנולוגיה - מציג  תרבויות שונות, גם מארצות רחוקות אליהן הגיעו ספני קטאלוניה במסעותיהם בימים.
המוזיאון לאמנות, תעשייה ומסורת עממית - כשמו כן הוא, יש בו למשל תצוגה של בית מרקחת מן המאה ה- 18, ובית חווה פירינאי טיפוסי מתחילת המאה ה - 20.
המוזיאון הצבאי - שוכן בתוך המבצר העתיק שבראש הגבעה. מכיל אוסף ענק של כלי נשק ותחמושת, לצד פורטרטים של הרוזנים והמלכים של קטאלוניה לאורך הדורות.
מוסד חואן מירו - שוכן במבנה מודרני לבן ומרשים, שהוקם בשנת 1975 על ידי  ידידו של חואן מירו, הארכיטקט ג'וזף לואיס סר. היוזמה להקמת המקום היתה של חואן מירו עצמו שביקש להקים מוסד בו יוכל להציג את יצירותיו מחד, אך גם לקדם את האמנות המודרנית ולהביא אותה להיות נחלת הכלל מאידך. תוכלו להתרשם מן המקום ולקרוא עליו באתר הבאאל גבעת המונז'ואיק ניתן להגיע במספר דרכים, אך היפה מביניהן היא ברכבל - הנופים הנשקפים פשוט מרהיבים
המוזיאון הלאומי לאמנות קטאלונית
זהו המוזיאון החשוב ביותר בקטלוניה. הוא מתגאה באחד האוספים הגדולים בעולם לאמנות רומנסקית, וזאת לצד שלל אוצרות אמנות  גותית, ואמנות מתקופת הרנסנס והבארוק. המוזיאון שוכן  במבנה שנקרא הארמון הלאומי,  Palau Nacional,  בנין  מאסיבי ומרשים שנבנה גם הוא  לקראת היריד של 1929.
 
המתחם האולימפי
התחנה הבאה של האוטובוס התיירותי היא במתחם האולימפי - האתר שהוקם לקראת האולימפיאדה של 1992 שנערכה בברצלונה. כאן  ניתן לראות את האיצטדיונים, את מתקני הספורט השונים, את הבריכה האולימפית  ועוד.
 
מוסד חואן מירו
התחנה הבאה, היא מוסד חואן מירו - מרכז המוקדש לצייר הקטאלוני. חואן מירו עצמו היה מעורב בפתיחת המוסד בשנת 1971, וכוונתו היתה כפולה. מחד, להקים בית שיציג את יצירותיו, ומאידך - להקים מרכז למחקר ולפעילויות אמנותיות שונות שיביאו את האמנות העכשוית אל העם. המבנה בו שוכן המוזיאון הוא מיוחד מאד ומהווה מוצג אמנותי  בפני עצמו. במקום מתקיימות תערוכות מתחלפות שונות לצד תצוגת קבע גדולה ומגוונת מיצירותיו של האמן,  וכמו כן מתקיימים שם אירועים תרבותיים שונים, קונצרטים, מפגשים עם קהל לדיונים בענייני תרבות ואמנות והקרנות של סרטים מיוחדים
רכבל מונז'ואיק והמבצר
תחנתו הבאה של אוטובוס התיירות - Montjuïc's Funicular - היא בנקודת המוצא של הרכבל   המעפיל מעלה, אל ראש הגבעה ואל הפארק המהווה את הריאה הירוקה של האיזור. הרכבל מוביל אל מבצר מונז'ואיק האדיר והמרשים, בו שוכן כיום המוזיאון הצבאי. הנסיעה ברכבל היא חוויה מרנינה, והנופים הנשקפים ממנו, וגם מחצר המבצר בראש הגבעה, הם פשוט מהממים. צריחיה הגבוהים של הסגראדה פאמיליה בולטים היטב בקו הרקיע.
 
תצפית על הנוף  לאחר שתבקרו במבצר ובמוזיאון הצבא  על פי מידת העניין שלכם, רדו ברגל לעבר הככר הנקראת  Placa del Mirador. מקום זה הוא נקודת התצפית היפה ביותר על הנוף עוצר הנשימה של העיר הנפרשת לרגליכם. הכיוון הוא כלפי הים, והמראה מרהיב. בסמוך למצפור  ישנן מספר אטרקציות נוספות, למשל פארק השעשועים של מונז'ואיק עם רכבות ההרים וגלגלי הענק ושאר המתקנים האופיינים למקומות מעין אלה, ולידו - גן הקקטוסים והדקלים הטרופיים שגדלים על צלע הגבעה, כלפי הים. כאן  במקום זה נמצאת תחנת Miramar - Jardins Costa i Llobera של האוטובוס התיירותי עליו אנו עולים שוב כדי להמשיך במסלול.  הפעם ניסע בו כברת דרך די ארוכה, כדי להגיע לנקודת הסיום של מסלולנו להיום - מזרקת הקסם של מונז'ואיק. המזרקה נמצאת בשיפולי הגבעה, ליד ככר אספניה.  הספורטיבים שביניכם יכולים לרדת לשם ברגל, ולעשות תוך כדי כך טיול נחמד. אבל האופציה של ישיבה באוטובוס התיירותי וצפיה מלמעלה באתרי התיירות שהוא חולף על פניהם בהחלט מפתה. האוטובוס הנוסע מנקודת התצפית ירד אל חוף הים, יחלוף על פני עמוד קולומבוס אותו אנו כבר מכירים, ימשיך דרך הנמל הישן והנמל האולימפי לרובע הגותי ומשם לככר קטאלוניה. עוד מספר תחנות, והנה אנחנו שוב בככר אספניה.השעה צריכה להיות כבר שעת בין ערביים ואולי אף ערב, תלוי בעונת השנה, והמראות שראינו עד עתה רק באמצע היום, נראים קצת אחרת  בשעות שלעת השקיעה. שימו לב לסיים את ביקורכם על גבעת המונז'ואיק לקראת סיום פעילותו של האוטובוס התיירותי, נסו לתפוס את אחד האוטובוסים האחרונים.
 
מזרקת הקסם
 
רדו בתחנה של ככר אספניה בה היינו בבוקר, אלא  שהפעם אנו שמים פעמינו אל מזרקת הקסם הפועלת רק בערבים. ימי ושעות הפעילות של המזרקה תלויים בעונת השנה בה אתם מבקרים בברצלונה, ומן הראוי לברר את שעות הפעילות מראש, עוד לפני צאתכם בבוקר לטיול, כדי שתוכלו לתכנן את לוח הזמנים שלכם נכון. המזרקה, [למעשה שורה ארוכה של מזרקות קטנות]  המשלבת אלמנטים של מים, אורות צבעוניים ומוזיקה, היא פרי יצירתו של קארלס בוייגאס. המופע המרהיב מופעל באמצעות מחשב, זרנוקי מים  בתצורות ותנועות שונות מוארים באורות צבעוניים ומלווים במוזיקה של מוצארט, של להקת קווין או של ויטני יוסטון ואחרים.  המופע מתקיים מספר פעמים בכל ערב, מדי חצי שעה, ונמשך כעשר דקות רצופות. כל מופע מבוצע לצלילי מוזיקה שונה מקודמתה, ותיירים רבים נשארים לצפות ביותר ממופע אחד.. השילוב של המים  המזנקים עם האורות המרצדים והמוזיקה הממלאה את החלל, הוא אכן מרהיב ביופיו.האין זה סיום נפלא ליום מלא וגדוש בחוויותתם ונשלם יומנו השני בברצלונה

מסלול היום השלישי
כנסיית הסגראדה פאמיליה של גאודי.
בית החולים העתיק סנט פו,
פארק המשוגע והמדהים, פארק גואל.
ניסע בחשמלית הכחולה וברכבל לתצפית מהממת על הנוף מראש גבעת טיבידאבו.
ארמון פדרבלס ובמנזר העתיק המאה ה - 14.
איצטדיון הכדורגל המיתולוגי של קבוצת בארסה,
רובע הקניות האלגנטי פרנסיסקו מאסיה,  
אקווריום של ברצלונה או בסעודה במסעדת דגים עממית ברובע ברצלונטה.מסלול היום השלישי שלנו מתחיל  בככר קטאלוניה. בהנחה שקניתם אתמול כרטיס דו-יומי לאוטובוס התיירותי,  נעשה בו גם היום שימוש אינטנסיבי. אתמול נסענו במסלול הכחול, והיום נשתמש במסלול האדום, שימו לכך לב כשאתם עולים העל האוטובוס בככר קטאלוניה ועלו לאוטובוס הנכון.
 
כנסיית הסגראדה פאמיליה : Mallorca, 401 פתוח כל יום בחודשים אוקטובר-פבואר פתוח בין השעות 09:00-18:00
בחודשים מרץ-ספטמבר פתוח בין השעות 09:00-20:00
אנו נוסעים באוטובוס  3 תחנות, ויורדים בתחנה שנקראת סגראדה פאמיליה. סוף סוף, אחרי 3 ימים,  הגיע הזמן לבקר ביצירת המופת הבלתי גמורה של גאודי, כנסיית 'המשפחה הקדושהשצריחיה המזדקרים הפכו לסימן ההכר של ברצלונה.
כאן
תוכלו לקרוא על הכנסיה  הייחודית והיסטוריית הבניה שלה.
 
מן הראוי לציין כי הסגראדה פאמיליה היא הקתדרלה היחידה בעולם שנמצאת כיום בתהליכי בניה. המימון להמשך העבודות מתקבל אך ורק מתרומות של מאמינים ואוהדים, ומדמי כניסה שמשלמים תיירים כמוכם הבאים לצפות בעבודה הארכיטקטונית המפוארת. לאחר שתסיימו להתפעל מהמבנה המדהים, מהמוזיאון הקטן הצמוד אליו ואולי גם מהעלייה למגדל לתצפית על הנוף, צאו אל רחבת הכניסה ומשם בחרו ברחוב הנקרא Avinguda Gaudí.
כנסיית סגראדה פמיליה [המשפחה הקדושה], יצירת המופת הבלתי גמורה של אנטוניו גאודי, היא אחת האטרקציות היותר פופולאריות בברצלונה. היא מדהימה למראה, ומי שניצב מולה מרגיש כיצד הוא מתגמד לנוכח העוצמה, הדימיון, הכשרון והתעוזה של מי שהגה אותה.גאודי מת לפני שהצליח להשלים את המלאכה, ועבודות הבניה של הכנסייה תמשכנה, על פי כל ההערכות, לפחות עד שנת 2041. הבנייה ממומנת אך ורק על ידי תרומות, ולכן התקדמותה תלויה במקורות מימון. אולם, גם עכשיו, עוד בטרם הגיעה הבניה לכלל שלמות, נחשבת כבר הכנסיה לאחד מציוני הדרך החשובים ביותר בעיר, וליצירה ארכיטקטונית מופלאה בכל העולם. הרעיון לבניית כנסיה חדשה ומפוארת הועלה על ידי קבוצת מאמינים נוצרים ששמה לה למטרה לעצור את התהליך של ההתרחקות מהנצרות, תופעה שהלכה והתחזקה ככל שהתחזק מעמדה הכלכלי של ברצלונה באמצע המאה ה -19. תושבים רבים שנסחפו בזרם השגשוג והפריחה התעשייתיים של העיר, התרחקו מהדת ומהכנסיה, והדבר היה לצנינים בעיניהם של המאמינים האדוקים. הם חשבו שבניית כנסיה מפוארת תחזק את מעמד הנצרות ותקרב אליה מחדש את המתרחקים. בשנת 1877 הם קנו חלקת אדמה ברובע היוקרתי של אותה תקופה, אישמפלה, ומינו את הארכיטקט פרנסיסקו דה פאולה דה וילאר לבנות כנסיה ניאו-גותית מפוארת. עבודות הבניה החלו בשנת 1882.שנה אחת מאוחר יותר, נכנס לתמונה האדריכל הכי 'חם' בברצלונה של אותם ימים, אנטוניו גאודי, והוא בן 31. הוא לקח על עצמו את המשך העבודה, ומאותו רגע למעשה הקדיש את  חייו לבניית הכנסיה. במקום להיצמד לתכנון המקורי, שינה גאודי את התוכניות שינוי דרסטי. הסגנון הניאו גותי פינה את מקומו לסגנון מודרניסטי שגאודי היה מנציגיו הבולטים. בשנת 1926, עם מותו של גאודי, הושלמה הבניה של חזית אחת בלבד, מגדל אחד בלבד, הקריפטה התת קרקעית והגומחה הקשתית שבמזרח הכנסיה. הדרך לסיום העבודה היתה עוד ארוכה.מאחר וגאודי נהג לשנות כל הזמן את התוכניות תוך כדי התקדמות הבניה, ומאחר ונתן לדימיונו להשתולל עם אילתורים המנותקים לחלוטין מהתוכנית המקורית, לא נשארה אחרי מותו תוכנית עבודה ברורה ומסודרת. היו אמנם מספר מודלים  ושרטוטים שהוא השאיר וממשיכי דרכו היו יכולים לפעול על פיהם, אך אלה ניזוקו קשה במלחמת האזרחים בשנת 1936. למרות זאת, לארכיטקטים העושים במלאכה, היה די ברור מה היה בכוונתו של גאודי לעשות. השרטוטים האחרונים שהוא השאיר הראו כנסיה שאורכה 95 מ', ורוחבה 60 מ', והם נשארו נאמנים לתוכניות ולשרטוטים. כשתסתיים הבניה, תוכל הכנסיה להכיל  13,000 איש בו זמנית. יהיו לה 18 מגדלים:  4 מגדלים בכל אחד משלושת הצדדים, יסמלו את 12 השליחים של ישו. גובה המגדלים ינוע בין 90 ל -120 מ'.
4
מגדלים נוספים יסמלו את האוונגליונים - ספרי הקודש, והם יקיפו את המגדל הגבוה ביותר, 170 מ' גובהו, שיסמל את ישו. המגדל האחרון, מוקדש לבתולה מאריה, ייבנה מעל הגומחה המקושתת במזרח - מעל  האפסיס.לאחר מותו של גאודי ב - 1926 חלה כמובן האטה דרמטית בקצב העבודה, גם מעצם העדרו של האמן הכריזמטי, אבל גם מחוסר משאבים כספיים ובגלל מלחמת האזרחים שפרצה בכל ספרד. העבודות חזרו לקצב מואץ רק באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, וכיום יש כבר שתי חזיתות גמורות ו - 8 מגדלים שלמים. בניית הגג מעל מרכז הכנסיה, ה- Nave - הסתיימה רק בשנת 2000. כיום העבודות מתרכזות  בעיקר בהשלמת ה - Nave, ובבניית החזית הדרומית הידועה בשם 'חזית התהילה'. חזית זאת תתאר את מחזור החיים של האדם מלידה עד מוות. החזית הראשונה, הפונה מזרחה, נקראת חזית המולד - Nativity Facade והבניה שלה הסתיימה עוד בחייו של גאודי. היא מעוטרת בסגנון הבארוק במוטיבים של חיות וצמחים. ממולה, החזית המערבית, נקראת 'חזית הפסיון' [יסוריו של ישו]. בנייתה החלה ב - 1954, אבל רק ב - 1987 נוספו לה פסלים, מעשה ידיו של סוביראק, המתארים סצינות שונות של ישו הצלוב. מיד עם הצגתם לראווה, עוררו הפסלים מחאה ציבורית חריפה, כיוון שהיו שונים מאד מסגנונו של גאודי. הפסלים עשויים בקווים מאד נקיים, מינימליסטים, כל כך שונים מהעיטורים העשירים בהם קישט גאודי את כל עבודותיו. אבל ברצלונה היא עיר פלורליסטית, נותנת מקום לכל ולכולם, הדרך בחייו של האמן הגדול, ומתארת את השתלשלות ההיסטוריה של הכנסיהאפשר גם לבקר באחד המגדלים; מעלית ולאחריה הליכה ארוכה יביאו אתכם לראש המגדל ממנו נשקף נוף מדהים של ברצלונה. לאנשים עם פחד גבהים או למי שסובל מקלאוסטרופוביה, לא מומלץ לטפס למרומי המגדל. אבל למי שכן יעשה זאת, מזומנת חווייה לא שגרתית ומהנה.

בית החולים סנט פו
שדרת גאודי היא  מדרחוב שמוביל אל קומפלקס מבנים מודרינסטיים יפהיפיים, בהם שוכן בית החולים העתיק  סנט פו. [שמו המלא ארוך ומסובך, וכולם קוראים לו בשם הקיצור סנט פו].בית החולים נוסד כבר במאה ה - 10,  והוא אחד העתיקים ביותר באירופה. רוב המבנים הנוכחיים שלו הם מן המאות ה - 15 וה - 16, וחלקם מתקופות קצת מאוחרות יותר, מהמאות ה - 17 וה - 18. לכל אחד מן המבנים היה יעוד ושם משלו, 'האקדמיה המלכותית לחירורגיה' למשל, או 'בית ההחלמה' וכו'. המבנים העתיקים המהווים את בית החולים עומדים בניגוד כל כך משווע לבתי החולים המודרניים של ימינו, שצריך לראות כדי להאמין שאכן בפנינים הארכיטקטוניות הללו פועל בית חולים משוכלל. אגב, לבית החולים הזה הובא אנטוניו גאודי הפצוע שנפגע בתאונת דרכים כשיצא ב- 7.6.1926  מכנסיית סגראדה  פאמיליה הסמוכה. הוא הובא לבית החולים בעודו בחיים, אך כל המאמצים להצילו עלו בתוהו והוא נפח את נשמתו שם. על אף שהמקום מתפקד כבית חולים מן השורה, הרבה אנשים  בריאים לחלוטין  נוהרים אליו כאל אתר תיירות, כיוון שאוסף המבנים הנהדרים שלו כאילו יצא מספרי האגדות. מעברים תת קרקעיים מחברים בין הבניינים, חלקם מקושטים בעבודות מוזאיקה, פסיפס וקרמיקה. מבקרים מסתובבים בכל המתחם ומתפעלים  מהכיפות והקשתות והצריחים והמגדלים וכל האלמנטים הקישוטיים  האופייניים כל כך לסגנון המודרניסטה.
 
שכונת גרסיה
אנו חוזרים על עקבותינו בשדרת גאודי, שוב אל תחנת האוטובוס התיירותי.  ניסע בו שתי תחנות ונרד בתחנה של פארק גואל. בדרך, חולף האוטובוס בשכונת גרסיה שבעבר היתה כפר נפרד ששכן בפאתי העיר ברצלונה. היום היא חלק אינטגרלי של העיר, אך המקום בכל זאת שומר על צביון של 'כפר'. הוא מאד פופולארי אצל צעירים המתגוררים בו, והרחובות הצרים עמוסים בחנויות, בתי קפה ובארים המסלול שלנו לא תיכנן עצירה בשכונת גרסיה, אלא רק נסיעה דרכה.
פארק גואל
על הפארק המדהים והייחודי הזה תוכלו לקרוא בהרחבה כאן.פארק גואל, שהוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסקו, נבנה כזכור כאתר מגורים יוקרתי לעשירי קטאלוניה, ורק כשהתברר שהפרוייקט אינו צובר תאוצה ומצליח, הוחלט להפוך אותו לגן שעשועים אותו העניק הפטרון והבעלים, איוסבי גואל, לעיריית ברצלונה ולתושביה. בגן הזה בא לידי ביטוי מקסימלי שילוב עבודתו של גאודי עם הטבע, אותו טבע שמאז ומתמיד היה מקור ההשראה העיקרי שלו לכל יצירותיו
פארק גואל הינו  אחד המקומות היותר מסקרנים ומעוררי הענין בברצלונה,  ובעולם בכלל.  הבניינים, הביתנים, החומה והשבילים, ככר העמודים וגרם המדרגות הראשי שתוככנו על ידי גאודי, נראים כאילו שייכים לספר אגדות. מספר אטרקציות נוספות, צבעוניות ומהממות במקוריותן, מקנות למקום נופך של קסם. הפארק בנוי על גבעה מוריקה, עם צמחיה ים תיכונית מלבלבת, ומבני האבן, הפסיפס, שברי הקרמיקה והזכוכיות הצבעוניות, כל אלה ביחד עושים את המקום לפינת חמד שאין שני לה בעיר. מן הרגע הראשון שנחשף הפארק לקהל, הוא עמד במרכזה של ביקורת ציבורית שלא ידעה איך 'לאכול' אותו. הוא תואר בשמות לא מחמיאים כדוגמת 'שערורייה מודרניסטית', 'אי סוריאליסטי' ואפילו 'פארק אקספרסיוניסטי של חלום בלהות', אבל מאידך היתה גם ביקורת חיובית והתלהבות מהנועזות והיצירתיות. בכל מקרה, נראה כי כיום הסכינו הברצלונאים עם דימיונו המשוחרר של גאודי, ורובם הפכו אותו למקור הערצה וגאווה. ראשיתו של הפארק הפופולארי ביוזמה עסקית של איוסבי גואל, תעשיין אמיד ומנכבדי העיר. גואל רכש שטח אדמה גדול על גבעה באיזור גראסייה בצפון העיר. הוא רצה להפוך את המקום לשכונת מגורים בתוך גן פורח, כדוגמת שכונות אנגליות שהכיר. 60 יחידות דיור היו מתוכננות להבנות שם, כמו גם כמה מבני ציבור, והכל בתוך שטח ירוק  שיהיה נעים למגורים. בשנת 1900 פנה גואל אל ידידו ובן חסותו, אנטוניו גאודי וביקש ממנו להוביל את הפרוייקט. גאודי צירף אליו כמה ארכיטקטים עמיתים וביחד הם התחילו לתכנן ולפתח את האיזור ולהכשירו לביצוע התוכנית. 14 שנים עבד גאודי על הפרוייקט, בזמן שהיזם איוסבי גואל ניסה לשווק את המקום, עד שהסתבר שזהו כשלון עסקי מדרגה ראשונה. גואל לא הצליח למכור ולו גם בית אחד. בשנת 1918 קנתה העיריה את השטח מידי גואל, ובשנת 1922 היא פתחה אותו לציבור כפארק.גאודי לא טרח ליישר את הקרקע בפארק או להכשיר משטחים ישרים, והתוואי המקורי של השטח נשאר כמות שהיה. דבר זה עושה את הפארק למעניין עוד יותר, עם עליות וירידות  ושבילים מתעקלים. שטחו של הפארק די גדול והוא מתפרש עוד מעבר לאותם מבנים מרכזיים שהפכו לסמלו המסחרי. רק שני בתים הספיקו להבנות בפרוייקט המגורים אחד מהם רכש גאודי עצמו והוא שימש כביתו במשך 20 שנה] ולצידם מספר ביתנים  למבקרים ולשומרי הפארק. הביתנים, שתוכננו על ידי גאודי, נראים כאילו יצאו הישר מאגדת 'הנזל וגרטל', עם גגות מעוקלים מכוסים ברעפים צבעוניים ובצריחים קישוטיים. גרם המדרגות המפואר המוביל מן הכניסה הראשית, תוכנן גם הוא על ידי גאודי: לטאה ענקית דמויית דרקון, עשויה אבני פסיפס צבעוניות מקשטת את המעקה המרכזי, ופיה הפעור משמש כמקום מוצא למים זורמים הנשפכים ממנו. לטאה מהממת זו הפכה להיות הסמל של הפארק המיוחד. גרם המדרגות מוביל לאטרקציה מפורסמת נוספת של הפארק, ככר העמודים העגולה שבמקור נועדה לשמש כשוק השכונתי של רובע המגורים המתוכנן. ככר מרכזית זו הינה פלטפורמה גדולה הנשענת על  86 עמודים דוריים ענקיים שיוצרים מתחתיה אולם גדול בשם Sala Hipòstila. במפלס שמעל העמודים, שוליה  של הפלטפורמה בנויים בצורת ספסל ענק עשוי פסיפס צבעוני. ספסל המוזאיקה הענק זה נחשב לספסל הגדול בעולם, תוכנן על ידי האדריכל Jujol והוא מתפתל כנחש מסביב לככר. ממרומי הככר נשקף נוף מרהיב של ברצלונה, ונעים מאד לשבת שם, על המבנה הקצת ביזארי, ולהתענג על הנוף, ולנסות לזהות בקו הרקיע את צריחי הסגראדה פמיליה או מבנים מוכרים אחרים. חומה של אבן מקיפה את כל הפארק, שפתה העליונה מקושטת בעיטורי קרמיקה צבעוניים, ביניהן משולבים מפעם לפעם מדליונים עגולים ועליהם כיתוב המילים 'פארק' או 'גואל'. עבודת הפסיפס הזו, האופיינית כל כך ליצירותיו של גאודי, נקראת 'טרנקאדיס' ועושה שימוש בשברי קרמיקה וחרסינה המודבקים זה לצד זה בשילובי צבע ודוגמה יפהיפיים. יגיע הזמן להמשיך הלאה:

 
החשמלית הכחולה
חזרו חזרה לתחנת האוטובוס התיירותי ממנה הגעתם אל הפארק, וסעו תחנה אחת, עד לתחנת החשמלית הכחולה -  Tramvia blau - Tibidabo. אנו עומדים לנסוע בחשמלית העתיקה הזו [תוכלו לקרוא עליה עוד בפרק התחבורה של ברצלונה]  שתטפס במעלה גבעת טיבידאבו, עד לנקודה ממנה יוצא קו של רכבל אל פסגת הגבעה. הנסיעה בחשמלית היא ציורית ומהנה, עוברת בין בתים יפים טובלים בירק, והנוף הנשקף בדרך נהדר. אבל הכל כאין וכאפס לעומת הנוף עוצר הנשימה הנשקף מן הפסגה. זכרו, לפני צאתכם מהמלון, לבדוק את שעות  הפעילות של הרכבל ולהתאים את לוח הזמנים שלכם כך שתוכלו להנות מהנסיעה אל ראש הגבעה. הימים ושעות הפעילות של הרכבל משתנים בהתאם לעונות, ולפעמים הוא אינו פועל.
 
טיבידאבו
בגבעת הטיבידאבו ישנן מספר אטרקציות שבדרך כלל חביבות יותר על בני המקום מאשר על תיירים, כגון פארק השעשועים הצופן בחובו הרבה הרפתקאות והפתעות. מעבר לתצפית על הנוף, העניין נתון לשיקולכם עד כמה להעמיק את ביקורכם במקום. כשתסיימו, עשו את הדרך חזרה ברכבל ובחשמלית עד לתחנת האוטובוס התיירותי ממנה הגעתם, ועלו שוב על האוטובוס.
 
שכונת סאראיה - Sarrià גם הפעם אנחנו נוסעים שתי תחנות עד לתחנת Monestir de Pedralbes - Col·lecció Thyssen, אלא אם כן זו שעת צהריים ואתם רעבים. במקרה כזה, רדו בתחנה הראשונה, בשכונת Sarrià המקסימה. זהו רובע עתיק והיסטורי, שבעבר היה כפר עצמאי. הוא משמר עד היום את בנין העיריה שלו, את הכנסיה ואת השוק. מפעם לפעם מתקיימים  בו ירידים ושווקי חוצות, והרחובות מלאי האווירה, שחלקם מדרחובים הסגורים לכלי רכב, מציעים  שפע של מסעדות טיפוסיות קטנות וחנויות מיוחדות. חנויות הקונדיטוריה של הרובע מפורסמות בשלל עוגות טעימות המפורסמות בכל העיר. זהו מקום אידאלי לארוחת צהרים קלה בטרם ממשיכים הלאה במסלול.
 
פדרבלס
בין אם ירדתם בשכונת Sarrià ובין אם לאו, התחנה הבאה בה אתם יורדים מן האוטובוס היא תחנת ארמון פדרבלס.  רובע פדרבלס הינו שכונת מגורים אכסקלוסיבית של עשירי העיר. יש בה בנייני מגורים מפוארים מסגנונות שונים, לצד בנייה מודרנית עכשוית.  בשכונה זו נמצאת הקריה האוניברסיטאית  החדשה של ברצלונה ובה פועלות מספר פקולטות. יש בסביבה כמה בתי ספר גבוהים ומוסדות חינוך, וכן מספר בתי מלון מפוארים.
 
ארמון פדרבלס
אך אנו הגענו הנה כדי לראות את הארמון ואת המנזר שעל שמם נקרא הרובע. כאן, הרחק מן ההמון הסואן והמולת העיר, נמצאת פינת חמד בעלת יופי נדיר. הארמון הוא בית קיץ בסגנון הרנסנס, שמוקף בגן מקסים. ערוגות פרחים, בריכות עם דגי זהב וחבצלות מים, פסלים ומזרקות, ביניהם מזרקת גאודי שדי להעיף בה מבט אחד כדי לנחש מי עיצב אותה, אנחנו כבר מכירים את הסגנון, לא כן?ניתן להכנס ולבקר בחלק מחדרי הארמון ובמוזיאון הפועל בתוכו. התצוגות כוללות חדרים מעוצבים בסגנונות שונים וכוללים ריהוט עתיק חפצי אמנות ונוי, ציורים, פסלים, שטיחים ארוגים ביד, וחפצי חן שהיו שייכים לבית המלוכה הקטאלוני.
 
מנזר פדרבלס
אבל גולת הכותרת של הביקור ברובע פדרבלס הוא המנזר העתיק השוכן במרחק הליכה מן הארמון. המנזר נחשב, ובצדק, לאחד האתרים היפים והמעניינים ביותר בברצלונה. הוא נבנה בשנת 1326 על ידי אליסנדה דה מונטקאדה, אשתו של המלך חאומה השני. המקום שימש למגוריהן של נזירות ממסדר סנט קלייר, אשר עד היום ממשיכות להתגורר באחד מאגפי המנזר. לאחר מות המלך חאומה השני, עברה רעייתו אליסנדה להתגורר במנזר, והיא אף הובאה לקבורה  בכנסיה הגותית הסמוכה, בקבר יפה מוקף בפסלי מלאכים
במנזר הזה נוכל להתוודע בדרך אותנטית לחלוטין לאורח החיים של הנזירות במאה ה - 14 והלאה. כשעוברים את סף הכניסה למנזר, נמצאים בתוך חצר פנימית שלווה המנותקת לחלוטין מן העולם החיצון. מסביב גן ירוק פורח של  ירקות ועשבי תבלין לתצרוכת פרטית. הגן מטופח על ידי הנזירות המתגוררות כיום במנזר. במרכזו מזרקת מים יפה והמקום מלא באווירה מיסטית עתיקה, מין הוד קדומים שורה עליו.אגפי המנזר הבנויים מסביב מעוצבים  עם כמה עשרות קשתות המתנשאות על פני  שלוש קומות. בקאפלה הסמוכה, קאפלת סנט מיכאל, נמצא ה'אוצר' של המנזר - ציורי הקיר המפורסמים של  פרר באסה, משנת 1346. הציורים השתמרו במצב מצוין והם מתארים את סיפור יסוריו של ישו. באגף שבו התגוררו הנזירות במאה ה - 14 ישנה תצוגה של חיי המנזר באותה עת: מה נהגו לאכול, כיצד התלבשו, שעות התפילה ובכלל כל ההתנהלות הכללית של חיי המנזר. אפשר לראות את התאים הקטנים שנועדו להתבוננות פנימית או לסיגופים, עם הפתחים הקטנים דרכם הכניסו להם אוכל או החזירו את הכלים המלוכלכים. אפשר לבקר במטבח של המנזר ולצפות בכל כלי הבישול והעזרים להכנת אוכל ששימשו את הנזירות  לפני מאות שנים. המקרר שלהן למשל היה סדרת כדי חרס גדולים, שקועים באדמה, לתוכם הוכנסו המזונות שחפצו לשמור אותם בקרירות יחסית כדי למנוע את קלקולם. בחדר האוכל הסמוך ערוכים השולחנות עם כלי האוכל של אותה תקופה, שם היתה שוברת אם המנזר את נדר שתיקתה לכמה רגעים לפני הארוחה, רק כדי להקריא מעל דוכן עץ קטן את הפסוקים היומיים מן הברית החדשה. חדר נוסף בו ניתן לבקר הוא המרפאה של המנזר, ובה תצוגה של שיקויי מרפא שונים, סוגים של עשבים ואבקות שונות ששימשו לריפוי. ניתן גם לבקר בחדרי המגורים הספרטניים של הנזירות, הכל מרוהט בשיא הפשטות והצניעות. מיטה, ארון ותו לא. במנזר פעל גם מעין 'בית חולים' ואפשר לבקר בחדרים ולראות איך מתחת למיטות ניצבים עדיין 'סירי לילה'  מחרס ששימשו את החולים לעשיית הצרכים .בשנת 1993 התווסף למנזר המוזיאוני הזה  גם אוסף של יצירות אמנות חשובות של מיטב האמנים כפרא אנג'ליקו, רובנס, קאנלטו ועוד..
 
איצטדיון הכדורגל
בסיום הביקור בפדרבלס, חוזרים אל האוטובוס התיירותי, ובדרך מחליטים מה רוצים עוד לעשות.  שתי תחנות מכאן, והאוטובוס יכול להוריד אותנו בממלכת הכדורגל של ברצלונה. חובבי הספורט שביניכם ודאי לא ירצו לוותר על התענוג שבהתוודעות מקרוב לאיצטדיון המיתולוגי של קבוצת בארסה המפורסמת. באיצטדיון פועל גם מוזיאון המוקדש כולו לקבוצת הכדורגל, ובו תצוגה של גביעים ומדליונות שזכו בהם חברי הקבוצה, תצלומים ומזכרות, תיעוד של נצחונות מפוארים, וגם מופע אורקולי שמספר על ההיסטוריה של הקבוצה והמועדון שלה בן 100 השנים. זהו  יעד תיירותי מאד פופולארי בברצלונה ומהווה כמעט אתר חובה לכל חובבי הכדורגל.
 
קניות?
אם אינכם נמנים על חובבי הכדורגל, פשוט אל תרדו מן האוטובוס בתחנה זו והמשיכו הלאה אל תחנת Francesc Macià - Diagonal. אם כדורגל אינו בין תחביבכם, אולי הקניות כן? אם כך, זו התחנה שלכם. ככר פרנסיסקו מאסיה היא איזור הקניות האלגנטי של העיר. מותגים בינלאומיים ורשתות מפורסמות מיוצגים כאן בכבוד, והמחירים כמובן בהתאם.. שדרת הדיאגונאל החוצה את הככר, גם היא משופעת בחנויות, אבל להזכירכם, איזורי קניות עממיים יותר נמצאים באיזור ככר קטאלוניה
המוזיאון לאמנות בת זמננו
, MACBA - CCCB.
צירופי האותיות הללו הן ראשי התיבות של שמם של שני מוסדות אמנותיים ותרבותיים בעיר. האחד הוא המוזיאון לאמנות בת זמננו, והשני הוא בית מחסה לעניים שהפך להיות מרכז לתרבות עכשוית. שני המבנים המרשימים עומדים בניגוד משווע לסביבה בה הם ממוקמים, שכונת  אל-רבאל הנחשבת כחלק מן העיר העתיקה של ברצלונה. המוזיאון לאמנות בת זמננו נפתח בשנת 1995, בננין שהוא עצמו מוצג מוזיאוני-ארכיטקטוני מהמם. הוא נבנה על ידי הארכיטקט ריצ'רד מאייר, שניסה להדגיש את העכשויות המודרנית, המנוגדת לרובע ההעתיק והמתפורר. אוספי האמנות במוזיאון הם מהמחצית השניה של המאה ה-20, והמקום גם משמש גם כבמה לאירועים תרבותיים, הרצאות וסדנאות המיועדים בעיקר לקהל סטודנטים צעיר.

 
ברצלונטה
איזור עממי ופשוט אבל ציורי ביותר. זהו מרכז של מסעדות דגים פשוטות, מסעדות פועלים עם אוכל טיפוסי לברצלונה ואיזור בילוי עממי בבארים ובבתי קפה מקומיים.  בקצה שכונת ברצלונטה הבנויה סמוך למים, נמצאים כמה מחופיה היפים של ברצלונה.
 
האקווריום הימי
ניתן לחזור למרכז הקניות והבילויים מראמגנום בו היינו ביום הראשון, ואולי  אף לבקר באקווריום הימי ולהסתכל עין בעין לכרישים אמיתיים השוחים מסביבכם. האקווריום של ברצלונה נחשב לאחד המעולים בעולם, עם גימיקים מעניינים שמאפשרים לכם לעמוד כאילו בלב ים ולצפות בכל הדגה הנהדרת, כולל כרישים מפחידים, כשלמעשה הם אינם יכולים לפגוע בכם. הכי קרוב שאפשר לדבר האמיתי.
 
יום רביעי:
מוזיאון דאלי וחירונה - לעשות זאת עצמאית עם רכבת מתחנת סנטס או גרסייה. נסיעה נוחה מאד, מהירה ולא יקרה. לא לקחת טיול .
חירונה - העיר הקטלונית העתיקה והיפיפיה אשר בתיה הצבעוניים בנויים בסגנון איטלקי
פיגראס וחירונה- ניתן, ואפילו רצוי לנסוע עצמאית. פיגראס: אמנם לא זכינו לקבל הדרכה לגבי הציורים של דאלי, אבל המוזיאון עצמו מקסים. ולמי שאוהב את האדרנלין (כמונו) העיסוק ברכבת הוא תענוג. חירונה (בספרדית : ג`ירונה, שניהם קבילים) היא עיר יפהפייה, במיוחד הרובע העתיק שלה. נסו לטייל שם לפני השקיעה, כך ניתן לראות את מחומת העיר העתיקה את השקיעה על ההרים מעל העיר. כדאי להיכנס לקתדרלה ולאוצר שלה: חדר עתיקות הכולל ספרים משנת 975 לספירה, ספר תנ``ך בן כ- 800 שנה ושטיח בן כ- 1000 שנה. מרשים מאוד. בחירונה בולט יותר הצורך בטיול עצמאי עם הזמן שלכם. הרובע העתיק שונה לחלוטין מהרובע הגותי בברצלונה. 



(ההמלצות מתוך אתר למטייל ואתרים נוספים באינטרנט)