סטיווק קובי – כותב הספר "שבעת ההרגלים" – מתייחס בספרו ל 7 הרגלים שמנהיג צריך להרגיל את עצמו.
ההרגל הראשון: פרואקיביות ולא ריאקטיביות: לקיחת אחריות על עצמך.
האדם שהרשים מאוד את סטיווק בנושא הפרואקיביות הוא יוסף:
בראשית י"ז: "וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא. כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ: לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו. כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם. כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"
ליוסף היתה יכולת "לצאת מהבור בכל פעם מחדש" - לצאת ממשבר.
במפגש הראשון שלנו עם יוסף: מדובר בנער בן 17 , ילד מפונק, מגיל צעיר צמוד לאביו, אביו מייעד אותו להיות מנהיג לכן מכשיר אותו ומלמד אותו בעוד שכל אחיו עובדים בשטח, בעבודות פיזיות.
בנוסף לכך שאביו מטפח אותו יש לו תחושת ייעוד חזקה, הוא חולם חלומות בו כל הכוכבים משתחווים לפניו.
הוא מספר לאביו על כל מעללי אחיו: "הביא את דיבתם רעה".
שילוב כל אלה גורמים לכך שאחיו שונאים אותו, יוצר אנטגוניזם מצד האחים.
יום אחד הוא נשלח למשימה על ידי אביו:"בא לדרוש בשם אחיו". הוא מגיע אליהם והם מוצאים הזדמנות ורוצים להרוג אותו. עולה בהם רגש של שינאה מהול בקינאה. ראובן לא מסכים להרוג אותו ומחליט שיזרקו אותו לבור.
יוסף, אדם שחושב שהוא מרכז העולם, מיועד להיות המנהיג העתידי נזרק לבור ערום, בור ריק ממים ששורץ בנחשים ועקרבים –זהו משבר ראשון בו נתקל יוסף.
בזמן שיוסף בבור "האחים יישבו לאכול לחם" - יוסף נמצא בתוך הבור, צורח, מתחנן לעזרה, הצלה והאחים אוכלים להם בנחת – זו תמונה מזעזעת. יוסף לא מבין איך הוא, המיועד להיות מנהיג נמצא בבור.
לבסוף, יהודה מציל אותו ומרחיק אותו, מסלקים אותו , מוכרים אותו לסוחרים, אח"כ הוא עובר לידי מדיינים – עובר כרכוש, סחורה בין הסוחרים, הוא ערום, ממששים את גופו, בודקים את שיניו כמו סוס – אדם במצבו היה נשבר לחלוטין.
אבל יוסף מגיע למצריים כ"פועל זר" , עבד, לא מכיר את התרבות , חסר ייחוס ותוך חודשיים מעבד הוא הופך להיות מנכ"ל האחוזה ומבין שייעודו עדיין קיים ומתכנן בעתיד את חזרתו לבית אביו לממש את ייעודו –מרוצה.
פתאום, צרה צרורה, אשת פוטיפר, גברת הבית מתעללת בו והוא מגיע לבית הסוהר – בתוך הבור.
שוב, הרגשה נוראית, אדם רגיל היה מתוסכל שואל איך זה תמיד קורה לי, איך אצא מזה, הגורל מתאכזר אליי.
אבל יוסף הוא פרואקטיבי – יודע לצאת ממשברים, בעל יכלת מנהיגות ותבונה ומהר מאוד הוא הופך להיות מרכזי בכלא.
באותה תקופה נכנסים שני שרים לכלא והם שומעים שהוא פותר חלומות.
לשר הראשון הוא אומר : בעוד שלושה ימים אתה מת. לא מנסה לרכך את רוע הבשורה.
לשני אומר: אתה תחזור לתפקידך ומבקש ממנו לדבר עם המלך כדי לעזור לו. השר מבטיח לעזור אבל כשהוא יוצא מהכלא הוא שוכח מיוסף "וישכחהו" – לומד שאין לסמוך על אף אחד.
הוא חושב שהוא עומד להשתחרר ואז מקבל עוד שנתיים מאסר. הוא לא מבין למה, מה עשה – אדם רגיל היה נשבר, אבל לא יוסף.
לפתע מבקשים ממנו להתארגן – לוקחים אותו למלך. מלך מצריים חולם חלום ומבקש עזרה בפתרון. המלך מספר את הסיטואציה ופה יוסף מתגלה ביכלת הפרואקיביות שלו, יכולת מנהיגותית. הוא מסביר למלך את פשר החלום ומוסיף, תמצא מישהו חכם ויפעל כך וכך, מתוך מטרה שיבחר בו. יוסף מציג תכנית אסטרטגית להצלת העולם הקדום.
יוסף מתמנה למס' 2 במצריים. באותה תקופה מצריים הינה מעצמה כלל עולמית בסדר גודל של ארה"ב של היום. ויוסף סגן באותה מדינה.
יוסף הוא דוגמא מצויינת לאדם פרואקטיבי שמסוגל לצאת מבורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה