מן המקורות - מלחמת גדעון במדיינים

מלחמת גדעון במדיינים

לאחר שבני ישראל התנחלו בארץ, פלשו אליה עמים שונים והציקו לשבטי ישראל. כוח גדול של מדיינים התמקם בעמק, מצפון -  מזרח לגבעת המורה, והיה צורך לעקור אותו משם.
ביצוע המשימה הוטל על גדעון.

תוכניתו הייתה מבוססת על שלושה שלבים עיקריים:
א. ערעורו הנפשי של האויב באמצעות לוחמה פסיכולוגית.
ב. ניתוב ציר מנוסה דרומה ע"י חסימת מעבורות הירדן  
 ג. ניצול הצלחה להשמדת האויב לאורך ציר נסיגתו.

 גדעון החל להונות ולהטעות את המדיינים כבר בשלב מיון הלוחמים. גדעון בחר לרכז את כולם, שלושים ושניים אלף איש , לרגלי הר הגלבוע. ממקום התצפית של המדיינים, על גבעת המורה שמצפון היה אפשר לראות בבירור את האלפים המתכנסים. לאחר שכולם התכנסו, שחרר גדעון את רכי הלבב, עשרים ושניים אלף איש. למדיינים הוקל היות וחשבו שגדעון חזר בו מרצונו לתקוף.

מתוך עשרת אלפים הלוחמים שנותרו בחר גדעון שלוש מאות נועזים ואמיצים וליתר הורה להתמקם על רכסי הגלבוע ומחולה  מדרום, להישאר במקומות מגוריהם, ולהיות מוכנים לפעול בהינתן הסימן המוסכם. המדיינים ראו בגדעון תבוסתן. הם היו משוכנעים, כי הוא ויתר לחלוטין על הקרב ופיזר את לוחמיו לבתיהם.

לאחר מיון הלוחמים ותדרוך הכוחות, שהיו אמורים לפעול מאוחר יותר, ביצע גדעון הכנה מודיעינית כדי להכיר את נקודות התורפה של האויב. הוא ערך סיור מכין, צפה על מחנה מדיין ולאחר שהאזין לדברי המדיינים הבין שהמורל שלהם נמוך.
גדעון הבין שהעיתוי הטוב ביותר לתקיפה הוא זמן חילופי המשמרות ובחר את השטחים הטובים ביותר לתקיפה. הוא התמקם על הרכסים של גבעת המורה, הר תבור והר יבנאל החולשים על מחנה מדיין משלושה כיוונים והשאיר נתיב נסיגה דרומה לאורך נהר הירדן.

גדעון חילק את שלוש מאות הלוחמים שהיו איתו במעיין חרוד לשלושה ראשים, צייד כל לוחם בשופר, כד עם לפיד בוער בתוכו ונתן להם הוראות פעולה. בליל ההתקפה התפרסו שלושת הכוחות במדרונות ההרים, צופים אל מחנה מדיין, ולאחר קריאת "ממני תראו וכן תעשו" תקעו כל הלוחמים בשופרות וניפצו את הכדים. הלוחמים הקיפו את מחנה מדיין משלושה כיוונים ובידיהם לפידים בוערים. המדיינים התעוררו בבהלה משנתם לקול תרועת השופרות ולאורם הבוהק של הלפידים.  נדמה היה להם כי האויב המאיים עליהם הוא עצום מאין כמוהו. הם התרוצצו אחוזי חרדה לכל הכיוונים והחלו להרוג אחד את השני. עד מהרה איתרו נתיב בריחה דרומה בכיוון בית השיטה היות וראו ששם לא הוצבו לוחמים מבני ישראל.

המדיינים פתחו במנוסה, איש איש לגורלו לאורך נהר הירדן דרומה. עם תחילת הבהלה והמנוסה העביר גדעון סימן מוסכם לכוחות שחנו בהר הגלבוע ובמחולה. חלקם חסמו את מעבורות הירדן והשתלטו על מקורות המים ורובם החלו בשלב ניצול ההצלחה - גלשו מהרכסים שממערב לעמק והכו במדיינים הנסים. כל הכוחות בהנהגתו של גדעון, הכו את המדיינים בעמק שוק על ירך, ואף רדפו אחרי אלה שחצו את הירדן והרגו אותם שם.

שבט אפרים נפגע מאוד משום שלוחמיו לא נמנו עם שלוש מאות הנועזים שנבחרו למלא את השלב הראשון של הלחימה. הם התלוננו בפני גדעון והוא השיב להם : "טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר" כלומר, תרומתם של בני שבט אפרים בשלב ניצול ההצלחה היתה גדולה לאין  ערוך מתרומתם האפשרית בשלב הראשון של הלחימה.

גדעון בדבריו רצה להדגיש את חשיבותו של כל כוח, בתנאי שהוא מופעל כהלכה במקום הדרוש ובזמן המתאים. שלוש מאות הנועזים פגעו בנפשם של המדיינים, יתר הלוחמים – הרגו אותם.