האבן שלפני הדלת - סיפור עם מרוקאי

היה פעם אדם כה עשיר עד  שמדד את עושרו בדליים כשם שאנשים אחרים מודדים חיטה או תפוחי אדמה.
הגיע יום והוא חלה במחלה אנושה, וביודעו כי קיצו קרא אליו את בנו ואמר לו: "מאז נולדת היית יקר לי מכל ואושרך עמד בראש דאגותיי, אך עתה נגזר עליי לעזוב את העולם ולא אוכל עוד להמשיך לסוכך עליך ולהדריכך. אני מוריש לך את כל נכסי, אך תהיה לכך משמעות דלה ביותר אם לא תמצא לך נפש שתוכל לחלוק איתה את חייך ואהבתך.

"ביקשתי מידיד ותיק שלי שכאשר תביע את חפצך לשאת אישה, הוא ימצא עבורך כלה כלילת המעלות, לא סתם כלה אלא את הכלה שאללה ייעד לך. האזן בתשומת לב לדבריו ופעל על פי הנחיותיו כאילו היו הנחיותיי."

האב סיים את דבריו, בירך את בנו והשיב את נשמתו לבורא.

והנה הגיע יום בו ביקש הבן לשאת אישה. הוא זכר את דבריו של אביו ופנה לאותו ידיד ותיק  לעזרה.

"אני אמצא עבורך את הכלה המתאימה, כלה שנועדה לך מאת אללה הכל יכול". ימים אחדים אחר כך הודיע לו הידיד כי מצא את מבוקשו- כלה כלילת יופי ומבורכת בכל המעלות. ההכנות לחתונה החלו. נמצא מקום מתאים והאורחים הוזמנו. האיש הצעיר היה נלהב מאוד.

בערב שקדם להבאתה המיועדת של כלה אל ביתו של האיש הצעיר, התייצב אצלו הידיד ואמר לו: " מצאתי עבורך כלה, אך כדי לגלות אם זו שייעד לך אללה עליך לעשות את הדבר הבא: מחר לאחר שתובא הכלה לביתך היא תחכה לך בחדרך, אך לפני הדלת תוצב אבל כבדה שיהיה עליך להזיזה כדי להיכנס לחדר. אם לא תצליח במשימה, יהיה עליך לשלוח אותה חזרה למשפחתה ולבטל את החתונה!"

הכלה המיועדת באה אל הבית, לבושה בשמלת כלולות מפוארת, והכל קיבלו אותה בשירים ומחולות. היא הובלה אל חדרו של החתן וציפתה שם עטויה ברעלה לבואו.

כאשר הגיע החתן היה יכול להבחין מבעד לדלת הפתוחה למחצה בדמותה המקסימה של הכלה, מסתורית וצופנת סוד מתחת לצעיפה. אך בדיוק כפי שסיפר לו הידיד, כדי להרחיב את הפתח ולהיכנס לחדר היה עליו להסיט תחילה אבן גדולה שניצבה שם וחסמה את דרכו. האבן לא נראתה גדולה במיוחד, אך כאשר ניסה להזיזה נוכח לדעת שהיא כבדה ביותר. הוא אימץ את כל כוחותיו בניסיון להזיזה , אך לשווא. האבן לא משה ממקומה אף כמלוא הנימה. לבסוף נאלץ החתן לוותר. למרבה הצער הושבה הכלה לבית הוריה וההכנות לטקס בוטלו.

זמן מה לאחר מכן מצא הידיד כלה חדשה ושוב נדרש החתן הצעיר לעמוד במבחן: הכלה הובאה לחדרו והוא ניצב בחוץ לפני הדלת הפתוחה  למחצה כשבינו לבין כלתו המיועדת חוצצת אבן כבדה. הפעם היה הצעיר למוד ניסיון. בימים שקדמו לטקס הירבה להתאמן ולחזק את גופו. הוא ניגש אל האבן ודחף אותה בכל כוחו. הוא ניסה להדפה בכל דרך אפשרית, איתן בדעתו שלא להרפות עד אשר יעלה הדבר בידו. כל הלילה נאבק בגבורה עם האבן, אזר את כל כוחותיו להניעה, אך לשווא. למרבה צערו שולחה גם כלה זו כקודמתה לבית הוריה. האיש והצעיר היה מאוכזב וידיו רפו. חלף זמן מה וכלה שלישית נמצאה, כלה ללא רבב שנפלה ביופייה ובחן מעלותיה מן מן הכלות הקודמות. שוב נעשו כל ההכנות לטקס והפעם אמר הצעיר לנפשו: "אם גם הפעם לא יעלה בידי להמיש את האבן ממקומה, יהיה זה לי אות שנגזר עליי להישאר רווק ואכנע למר גורלי."

הוא ניצב לצד האבן, התכופף, דחף ומשך בכל כוחו חד שגוו חישב להישבר. הוא גנח מרוב מאמץ וגניחותיו הדהדו בכל הבית, אך האבן לא זזה. ואז להפתעתו הבחין ביד ענוגה הנשלחת מבעד לחלל הצר שבין הדלת הסגורה למחצה לבין המזוזה ושמע קול רך דובר אליו: "הנח לי לעזור לך להסיט את האבן". החתן והכלה הניחו שניהם את ידיהם על האבן ודחפו אותה בכוחות משותפים, וראה זה פלא! האבן הוסטה בקלות והדלת נפתחה לרווחה. החתן נוכח לדעת הנערה היפהפייה הניצבת לפניו היא האישה היעודה לו מאת אללה והכלה ידעה שהגבר יפה התואר הנשקף אליה מבעד לפתח הוא הגבר אשר הועיד לה האל הכל יכול.

מה שעוד טרם ידעו השניים ועתידים היו ללמוד, הוא שלא די בכך שמצאו ברצון אללה זה את זו וזו את זה. כדי להציב את נישואיהם על בסיס איתן ולנצור את אושרם, יהיה עליהם להניח יום יום את ידיהם על האבן הניצבת לפני פתח הדלת ולהזיזה בכוחות משותפים.